שיעור 215, ספר ירמיהו, פרק לח, א-ה

פרק לח א וַיִּשְׁמַ֞ע שְׁפַטְיָ֣ה בֶן־מַתָּ֗ן וּגְדַלְיָ֨הוּ֙ בֶּן־פַּשְׁח֔וּר וְיוּכַל֙ בֶּן־שֶׁ֣לֶמְיָ֔הוּ וּפַשְׁח֖וּר בֶּן־מַלְכִּיָּ֑ה אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר יִרְמְיָ֛הוּ מְדַבֵּ֥ר אֶל־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ ב כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהוָה֒ הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב בָּֽרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיֹּצֵ֤א אֶל־הַכַּשְׂדִּים֙ וְחָיָ֔ה וְהָֽיְתָה־לּ֥וֹ נַפְשׁ֛וֹ לְשָׁלָ֖ל וָחָֽי׃ ג כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנָּתֹ֨ן תִּנָּתֵ֜ן הָעִ֣יר הַזֹּ֗את בְּיַ֛ד חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃ ד וַיֹּֽאמְר֨וּ הַשָּׂרִ֜ים אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ י֣וּמַת נָא֮ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַזֶּה֒ כִּֽי־עַל־כֵּ֡ן הֽוּא־מְרַפֵּ֡א אֶת־יְדֵי֩ אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֜ה הַֽנִּשְׁאָרִ֣ים ׀ בָּעִ֣יר הַזֹּ֗את וְאֵת֙ יְדֵ֣י כָל־הָעָ֔ם לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֣י ׀ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֗ה אֵינֶ֨נּוּ דֹרֵ֧שׁ לְשָׁל֛וֹם לָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כִּ֥י אִם־לְרָעָֽה׃ ה וַיֹּ֨אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֔הוּ הִנֵּה־ה֖וּא בְּיֶדְכֶ֑ם כִּֽי־אֵ֣ין הַמֶּ֔לֶךְ יוּכַ֥ל אֶתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃

֍֍ ֍

פרק לח

(א) וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן, וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר, וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ, וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה, אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם, לֵאמֹר.

(ב) כֹּה אָמַר ה', הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת, בירושלים, יָמוּת בַּחֶרֶב, בָּרָעָב, וּבַדָּבֶר, וְהַיֹּצֵא אֶל הַכַּשְׂדִּים, וְחָיָה, שינצל מאנשי מלך יהודה השומרים שלא יצאו בני אדם מהעיר להשלים עם הכשדים, וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל, כי הכשדים לא יהרגוהו, וָחָי.

(ג) כֹּה אָמַר ה', כיון שיש בני אדם המסכימים לסבול רעב ודבר כדי להציל את העיר מהאויב, אומר להם שלא יועיל להם הדבר, כי בכל מקרה הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל, וּלְכָדָהּ.

(ד) וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא (-מחליש) אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת, וְאֵת יְדֵי כָל הָעָם, לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה, כִּי אִם לְרָעָה.

(ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם, כִּי אף שהמלך עצמו הוציאו לחופשי, הרי עתה הוא מסור בידכם, ואֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר, שאינו יכול למנוע מהם מלהענישו כראות עיניהם.