יח בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חֲמוּטַ֥ל בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃ יט וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהֽוֹיָקִֽים׃ כ כִּ֣י ׀ עַל־אַ֣ף ה֗' הָֽיְתָ֤ה בִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
א וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִי֮ בֶּֽעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃ ב וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃ ג בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּֽחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ ד וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֨יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹֽמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָֽעֲרָבָֽה׃ ה וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל־כַּשְׂדִּים֙ אַחַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥גוּ אֹת֖וֹ בְּעַֽרְב֣וֹת יְרֵח֑וֹ וְכָ֨ל־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵֽעָלָֽיו׃ ו וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּֽעֲל֥וּ אֹת֛וֹ אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָ֑תָה וַיְדַבְּר֥וּ אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּֽט׃ ז וְאֶת־בְּנֵי֙ צִדְקִיָּ֔הוּ שָֽׁחֲט֖וּ לְעֵינָ֑יו וְאֶת־עֵינֵ֤י צִדְקִיָּ֨הוּ֙ עִוֵּ֔ר וַיַּֽאַסְרֵ֨הוּ֙ בַֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְבִאֵ֖הוּ בָּבֶֽל׃
֍֍֍
(יח) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה.
(יט) ואף שצדקיהו היה מלך צדיק, וַיַּעַשׂ בשני דברים את הָרַע בְּעֵינֵי ה', ובדברי הימים (ב' לו יג) מבואר שהיה זה במה ש'לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי ה', וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים', ובדבר זה, שמרד בנבוכנדצר, נהג כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים, אמנם אנשי אותו דור היו רשעים, וזה הדבר שגרם לצדקיהו להכשל ולא לשמוע לקול ירמיהו הנביא אשר אמר לו בנבואה להכניע עצמו לפני מלך בבל.
(כ) כִּי עַל אַף ה' הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה, שכבר נחתם גזר דינם, עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו, וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל.
(א) וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ, וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב – בנו סביב העיר מגדלי עץ גבוהים, כפי שבונים סמוך לחומות העיר בשעת המצור.
(ב) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר שלש שנים, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ.
(ג) בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הרביעי, הוא חודש תמוז, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר, וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ.
(ד) באותו זמן היתה ירושלים מוקפת בשלש חומות, וַתִּבָּקַע הָעִיר – הובקעה החומה החיצונית על ידי חיילי נבוכדנצר, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ברחו ויצאו מהעיר הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר שהיה בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ, כדי שלא ירגישו בהם האויבים, וְכַשְׂדִּים היו צרים עַל הָעִיר סָבִיב, והמלך עצמו ברח מהעיר וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה – בדרך המובילה לערבות יריחו.
(ה) וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ, וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ, וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ -התפזרו] מֵעָלָיו.
(ו) וַיִּתְפְּשׂוּ חיילי נבוכדנצר אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה, כי כשהתארכו ימי המצור עזב נבוכדנצר עצמו את ירושלים והלך לרבלה, וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ מִשְׁפָּט – הוכיחו אותו על כך שמרד בנבוכדנצר.
(ז) וְאֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ שָׁחֲטוּ לְעֵינָיו, וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם – שלשלאות נחושת, וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל.
