א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ ב בְּבֹ֣א הַ֭זִּיפִים וַיֹּֽאמְר֣וּ לְשָׁא֑וּל הֲלֹ֥א דָ֝וִ֗ד מִסְתַּתֵּ֥ר עִמָּֽנוּ׃ ג אֱ֭לֹהִים בְּשִׁמְךָ֣ הֽוֹשִׁיעֵ֑נִי וּבִגְבוּרָֽתְךָ֥ תְדִינֵֽנִי׃ ד אֱ֭לֹהִים שְׁמַ֣ע תְּפִלָּתִ֑י הַֽ֝אֲזִ֗ינָה לְאִמְרֵי־פִֽי׃ ה כִּ֤י זָרִ֨ים ׀ קָ֤מוּ עָלַ֗י וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹ֤א שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה׃
פרק נד
מזמור זה אמר דוד על הזמן שהיה מסתתר מפני שאול במדבר זיף, ובאו הזיפים לפני שאול להלשין עליו:
(א) לַמְנַצֵּחַ, בִּנְגִינֹת, מַשְׂכִּיל לְדָוִד.
(ב) בְּבֹא הַזִּיפִים -יושבי מדבר זיף], וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל, הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ.
(ג) אֱלֹהִים, בְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי – תושיע אותי מצד שמך, שאתה מושיע את החוסים בך, וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי – ובכח מידת גבורתך תדון את דיני נגד אויבי המבקשים את נפשי.
(ד) אֱלֹהִים, שְׁמַע תְּפִלָּתִי בעצמה, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִי, והיינו לשאר הדברים שאומר עם התפילה.
(ה) כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי – קמו להלשין עלי הזיפים, שהם זרים לשאול, ואינם מקרובי משפחתו הרוצים בטובתו, וְעָרִיצִים, שהם שאול וגיבוריו, אשר בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי להורגני, אף שאיני חייב מיתה באמת, אלא מפני שלֹא שָׂמוּ ליבם שאֱלֹהִים יהיה לְנֶגְדָּם, כי מעשיהם מתנגדים לרצון ה', סֶלָה -סיום הענין].
