שיעור 25, מגילת קהלת, פרק ה, א-ה
פרק ה, א אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָֽאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֨יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־כֵּ֛ן יִֽהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים׃ ב כִּ֛י בָּ֥א הַֽחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים׃ ג כַּֽאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם׃ ד ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶּׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם׃ ה אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֨יךָ֙ לַֽחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת־מַֽעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃
פרק ה, (א) פונה עתה לכל אדם מישראל, ומזהירו, אם תראה שה' נוהג עמך במידת הדין, המכונה 'אלהים', אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר – אל תדבר דיבור ואל תהרהר הרהור לִפְנֵי הנהגת הָאֱלֹהִים, שהיא הנהגת מידת הדין, לטעון טענות נגד הנהגה זו, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, וכגבוה שמים מארץ כן גבוהות דרכיו ומחשבותיו מהאדם, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים.
(ב) ומוסיף לתת טעם מדוע ימעט האדם את דבריו, כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן – כשם שבזמן שהאדם חולם אין השכל שולט בו, ומחמת שנשאר בו באותה שעה כח הדמיון לבדו הרי הוא מראה לו דברים כוזבים מתוך מה שנתפס בדמיונו, ללא משפט השכל, וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים – כך כשהאדם מרבה לדבר דברים אין השכל יכול להשגיח על כל דיבור, ומתוך ריבוי הדברים נשמע גם קול כסיל, שהוא דבר כוזב שעלה בדמיונו.
(ג) וכיון שיש להזהר כל כך בדברים שמדבר האדם לפני ה', לכן אפילו בעת צרה, כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים, שזהו זמן הראוי לנדור (והיינו כאשר נוהג ה' עם האדם במידת הדין המכונה 'אלהים'), מכל מקום אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כי אמנם הנודר מרצונו יכול לעכב את נדרו עד שיעברו שלשה רגלים, אך הנודר בעת צרה צריך לקיים את נדרו מיד, כִּי אֵין חֵפֶץ – אין בחירה ורצון בַּכְּסִילִים, ויש מי שינדור נדר (בלא לומר שיעשנו רק אם ינצל מהצרה), וכשיראה שלא נמלט מהצרה יסרב לשלמו, וזהו שלא כדין, ולכן אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר, שַׁלֵּם מיד.
(ד) ואם אין לך לשלם מיד, טוֹב יותר אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר כלל, מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם, כי אפילו אם תנדור בפירוש שתעשה דבר מסוים רק אם תינצל מהצרה, יתכן שלאחר שתינצל מהצרה תתחרט ותרצה להישאל על נדרך, ואם לא תהיה זו חרטה גמורה לא יתבטל הנדר באמת, ולכן מוטב יותר שלא תנדור כלל.
(ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ, על ידי שתנדור נדר ולא תקיימו, לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ – השליח הבא לגבות את מה שנדרת, כִּי שְׁגָגָה הִיא, ותרצה להישאל על הנדר בטענה שהוא נדר בטעות. עתה חוזר להזהיר על מה שפתח בו, שדבריך לפני ה' יהיו מועטים, כי אולי ברוב הדברים תבוא להתריס ולהתחרט על המעשים הטובים שעשית, כי תחשוב שאין לך תועלת מהם, לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ, במה שתהא תוהה על הטובות הראשונות שעשית, וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ – יפסיד לך את שכר מעשיך הטובים שכבר עשית.
