יב וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ צִדְקַ֣ת הַצַּדִּ֗יק לֹ֤א תַצִּילֶ֨נּוּ֙ בְּי֣וֹם פִּשְׁע֔וֹ וְרִשְׁעַ֤ת הָֽרָשָׁע֙ לֹֽא־יִכָּ֣שֶׁל בָּ֔הּ בְּי֖וֹם שׁוּב֣וֹ מֵֽרִשְׁע֑וֹ וְצַדִּ֗יק לֹ֥א יוּכַ֛ל לִֽחְי֥וֹת בָּ֖הּ בְּי֥וֹם חֲטֹאתֽוֹ׃ יג בְּאָמְרִ֤י לַצַּדִּיק֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה וְהֽוּא־בָטַ֥ח עַל־צִדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל כָּל־צִדְקֹתָיו֙ לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה וּבְעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בּ֥וֹ יָמֽוּת׃

֍              ֍               ֍

(יב) וְאַתָּה, בֶן אָדָם, אֱמֹר אֶל בְּנֵי עַמְּךָ, שאין ה' מביט אל המעשים הקודמים שעשה האדם, בין לטוב ובין לרע, ולכן, צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ – אם יפשע הצדיק לעשות מעשה עבירה בדרך מרידה, לא ינצל מעונש על ידי מעשי הצדקות הקודמים שלו [וכפי שיבאר בפסוק הבא], וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ, כי על ידי שישוב בתשובה ימחל לו ה' על כל מה שעשה, ולא יהיו חטאיו הקודמים למכשול עבורו, וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ [-ברשעת הרשע] בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ, כלומר, אף כאשר יחטא הצדיק בשגגה, שאז יכולה להועיל לו רשעת הרשע, שביחס אליה הוא נחשב לצדיק גם לאחר שחטא בשגגה, הרי לאחר ששב הרשע בתשובה אין רשעותו הקודמת יכולה להועיל לצדיק ביום שחטא בשגגה, כי אז ישוו את מעשה הצדיק שחטא בשגגה, אל הרשע ששב בתשובה לגמרי מכל חטאותיו, ונמצא עתה שאותו שהיה רשע נחשב עתה צדיק, והצדיק נעשה לחוטא, ולא יוכל הצדיק שחטא להנצל ולהחיות את עצמו על ידי מעשיו הראשונים של הרשע.

(יג) ומבאר מתי לא יועילו מצוותיו של הצדיק להצילו ביום פשעו, בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק שמחמת מעשיו הטובים חָיֹה יִחְיֶה, וְהוּא בָטַח עַל צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, כי חשב שמחמת מעשיו הטובים המרובים לא יזיק לו מה שיעשה עוול, וכגון שחושב שמחמת שהוא צם ומתפלל רשאי הוא לגזול ולעשוק אחרים, ואם כן נמצא שהמצוות שעשה הם עצמם גרמו לו לחטוא, ולכן כָּל צִדְקֹתָיו לֹא תִזָּכַרְנָה, כי על ידי העוון שעשה עתה קלקל את מעשיו הטובים הקודמים, וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, בּוֹ יָמוּת.