שיעור 270, ספר תהילים, פרק נט, טו-יח

(טו) וְיָשֻׁ֣בוּ לָ֭עֶרֶב יֶֽהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר׃

(טז) הֵ֭מָּה יְנִיע֣וּן לֶֽאֱכֹ֑ל אִם־לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ׃

(יז) וַֽאֲנִ֤י ׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַֽאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי׃

(יח) עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי׃

(טו) לאחר שבפסוק ז' אמר ששומריו יהמו ככלבים ויסתובבו בעיר לבקש אחריו, עתה מוסיף ואומר שלאחר מפלתם יהיה עונשם בדומה לכך, וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֶב, וִיסוֹבְבוּ עִיר, אך עתה לא יהיה זה כדי לבקש את נפשו, אלא יהיה זה כעונש.

(טז) כי הסיבוב שלהם בעיר יהיה מחמת שהֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל – ינועו ברחובות העיר לחפש מאכל, ככלב ההומה ונובח מחמת רעבונו, אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ – כי לא ישבעו באופן שיוכלו ללון בלילה, אלא כיון שיהיו רעבים ולא יוכלו ללון מחמת רעבונם, יסתובבו ברחובות העיר לחפש אחר מזון.

(יז) וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ כל הלילה, בעת שאברח משומריו של שאול, וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ על כך שנמלטתי מידם, כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי – ממך כוחי ועוזי, וּמָנוֹס – ועל ידך יכולתי לנוס מהבית בְּיוֹם צַר לִי.

(יח) ובעת שתתקיים הבטחתך, ועוזו של שאול יעבור אלי, אזי עֻזִּי – כוחי ותוקף מלכותי, אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה, כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי – נתן לי את הכח והעוז, מחמת שהוא אֱלֹהֵי חַסְדִּי, כי המלכות ניתנה לדוד בכח מידת החסד (כפי שיבאר במזמור פ"ט).