א כִּֽי־תֵ֭שֵׁב לִלְח֣וֹם אֶת־מוֹשֵׁ֑ל בִּ֥ין תָּ֝בִ֗ין אֶת־אֲשֶׁ֥ר לְפָנֶֽיךָ׃ ב וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם־בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃
֍ ֍ ֍
(א) כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם [-לאכול לחם] אֶת [-עִם] מוֹשֵׁל, בִּין תָּבִין [-תן דעתך להבין] אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ, ואל תשכח שאתה יושב עם מושל, כי לפעמים מתוך האכילה והשתיה שוכח האדם את מוראו וכבודו של המושל היושב עמו, ונוהג בקלות ראש שאינה ראויה, ומתחייב בנפשו.
(ב) ומוסיף להזהירו, וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ – תרגיש כאילו יש סכין בלחייך, שלא תאכל הרבה בפני המושל, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ [-בעל תאוה] אָתָּה, המתאוה לאכול הרבה, אל תעשה כן בפני המושל.
