שיעור 275, ספר ירמיהו, פרק נ, יז-כ

יז שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָֽרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ יח לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֥י פֹקֵ֛ד אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאֶל־אַרְצ֑וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי אֶל־מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ יט וְשֹֽׁבַבְתִּ֤י אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־נָוֵ֔הוּ וְרָעָ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל וְהַבָּשָׁ֑ן וּבְהַ֥ר אֶפְרַ֛יִם וְהַגִּלְעָ֖ד תִּשְׂבַּ֥ע נַפְשֽׁוֹ׃ כ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם־יְהוָ֗ה יְבֻקַּ֞שׁ אֶת־עֲוֹ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַֽאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר׃

֍֍ ֍

(יז) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ – האריות הדיחו את ישראל מארצם כשה פזורה, האריה הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ, והוא מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שהגלה את עשרת השבטים, וְזֶה האריה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ – שבר וכיתת עצמותם, שהם יהודה ובנימין שנשארו אחרונים, והוא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.

(יח) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ להענישם, כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

(יט) וְשֹׁבַבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ – אשיב את ישראל, המשולים לשה פזורה, אל מרעה הצאן, והוא מקומם הראשון, וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן, שהם מקומות מרעה משובחים, וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ.

(כ) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, כשיחזרו ישראל מגלות בבל ויבנו את בית המקדש השני, נְאֻם ה', יְבֻקַּשׁ אֶת עֲו‍ֹן יִשְׂרָאֵל, והוא עוון עבודה זרה, וְאֵינֶנּוּ – לא יהיה במציאות כלל, כיון שיתבטל יצר הרע של עבודה זרה, וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה, שחטאו מחמת תאוות ליבם, הגם שישארו החטאים במציאות, וְלֹא תִמָּצֶאינָה להענישם, כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר.