טז וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ יז בֶּן־אָדָ֗ם בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ יֹֽשְׁבִ֣ים עַל־אַדְמָתָ֔ם וַיְטַמְּא֣וּ אוֹתָ֔הּ בְּדַרְכָּ֖ם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם כְּטֻמְאַת֙ הַנִּדָּ֔ה הָֽיְתָ֥ה דַרְכָּ֖ם לְפָנָֽי׃ יח וָֽאֶשְׁפֹּ֤ךְ חֲמָתִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם עַל־הַדָּ֖ם אֲשֶׁר־שָֽׁפְכ֣וּ עַל־הָאָ֑רֶץ וּבְגִלּֽוּלֵיהֶ֖ם טִמְּאֽוּהָ׃ יט וָֽאָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וַיִּזָּר֖וּ בָּֽאֲרָצ֑וֹת כְּדַרְכָּ֥ם וְכַעֲלִֽילוֹתָ֖ם שְׁפַטְתִּֽים׃

֍              ֍               ֍

(טז) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, כיון שנרמז לעיל (פסוקים י'-י"ב) שתהיינה שתי גאולות, הראשונה בזמן בית המקדש השני, שעליה נאמר "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם", והשניה לעתיד לבוא בזמן הגאולה השלימה, שעליה נאמר "וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם", מבאר לו ה' בנבואה זו מה עתיד להיות בזמן בית המקדש השני, שמחמת כן לא תהיה אז גאולה שלימה, אלא ישובו ויגלו שוב, עד אחרית הימים.

(יז) בֶּן אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים [-עתידים לשבת] עַל אַדְמָתָם בזמן בית שני, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם, ואף על פי כן לא גרשתי אותם מעל פני, אלא כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי, שסופה להטהר לבעלה, וכך מצפה ה' שישראל יחזרו בתשובה, ויחזירם אליו.

(יח) וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם – ואמנם שפכתי את חמתי עליהם, עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ, כיון שעוון זה גורם לגלות, כמו שנאמר (במדבר ל"ה ל"ג) "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ", וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ, וזהו חטא גילוי עריות, שגם בו נאמרה לשון טומאה ואזהרה מגלות, שנאמר בסיום פרשת איסורי עריות (ויקרא י"ח כ"ח) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" [אך בזמן בית המקדש השני לא היה חטא עבודה זרה, כיון שכבר ביטלו אנשי כנסת הגדולה את היצר הרע של עבודה זרה].

(יט) ומחמת שני חטאים אלו, של שפיכות דמים וגילוי עריות, הענישם ה', וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם הקרובים אליהם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת הרחוקות מהם, אך לא היה זה עונש בדרך של הסתרת פנים, שיהיו מופקרים לכל, אלא כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים, בדרך של השגחה פרטית, שיקבלו בדיוק את העונש הראוי להם, ולא יותר.