כ וַיָּב֗וֹא אֶל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וַֽיְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י בֶּֽאֱמֹ֤ר לָהֶם֙ עַם־יְהוָ֣ה אֵ֔לֶּה וּמֵֽאַרְצ֖וֹ יָצָֽאוּ׃ כא וָֽאֶחְמֹ֖ל עַל־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֤ר חִלְּלֻ֨הוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁמָּה׃ כב לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לֹ֧א לְמַֽעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם׃

֍              ֍               ֍

(כ) וַיָּבוֹא – כביכול 'שם קודשי' האמור בהמשך, בא יחד עִם ישראל אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם, וכאילו בא ה' בעצמו להיות עם ישראל בארצות גלותם ולהשגיח שלא יֵענשו יותר מהראוי להם, אך מחמת כן, וַיְחַלְּלוּ הגויים אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם – כי אמרו על ישראל, הרי ניכר מהשגחת ה' עליהם כי עדיין עַם ה' אֵלֶּה, והשגחתו חופפת עליהם, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ – ואם כן מדוע הוציאם מארצו, וחשבו הגויים שאין בכוחו להחזירם אל ארצם, ועל ידי כך התחלל שם ה'.

(כא) ומלבד חילול ה' שנעשה מחמת דברי הגויים, וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה, כי היו חוטאים גם שם, והיה צורך להענישם כפעם בפעם, ושם שמים התחלל בכל פעם מחדש.

(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל, כי אם היה הדבר נעשה עבורם, היתה הגאולה תלויה בזכויותיהם, ואם היו חוטאים היו גולים שוב, ונמצא שם שמים חוזר ומתחלל, כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם, וכיון שיגאל אותם ה' למען קידוש שמו, יש צורך לעשות זאת באופן שלא יחזרו ויחטאו, כדי שלא יתחייבו גלות פעם נוספת.