כו וְנָֽתַתִּ֤י לָכֶם֙ לֵ֣ב חָדָ֔שׁ וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י אֶת־לֵ֤ב הָאֶ֨בֶן֙ מִבְּשַׂרְכֶ֔ם וְנָֽתַתִּ֥י לָכֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר׃ כז וְאֶת־רוּחִ֖י אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְעָשִׂ֗יתִי אֵ֤ת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי֙ תֵּלֵ֔כוּ וּמִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַֽעֲשִׂיתֶֽם׃ כח וִֽישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וִֽהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים׃

֍              ֍               ֍

(כו) והנה חטאי האדם נעשים על ידי הלב והרוח, כי הרוח זהו כח הדמיון המעלה על לב האדם ציורים והרהורים רעים, והלב הוא הכח המושל על כוחות הגוף, וכיון שהוא מטבעו נוטה אל התאוות, עושה הוא את מעשי העבירה, וכדי שלא תחטאו לעתיד לבוא יש צורך לתקן את הדבר, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, שיהיו נוטים רק אל הטוב, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, שבהיות הלב קשה כאבן אינו מקבל מוסר, כמו האבן שקשה לחקוק בה, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, שיקבל בקלות ציורים והרהורים של יראת ה' ואהבתו.

(כז) וְאֶת רוּחִי, רוח הקודש, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, כי על ידי הניסים והנפלאות שיהיו תמיד, והשראת השכינה שתהיה בתוככם, תקבלו טבע חדש, הנוטה אל הקדושה והטהרה, וְעָשִׂיתִי על ידי זה אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.

(כח) ומאחר ולא תחטאו עוד, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, ולא תִּגְלוּ ממנה עוד, ואף שבתחילה היתה ההתעוררות מלמעלה תחילה, לטהר את ישראל, הרי מעתה והלאה, כיון שתהיו מוכנים אל הענינים הרוחניים, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם – תתחיל תמיד ההתעוררות ממכם אל הקדושה, להיות לי לעם, מחמת טבעכם הטוב, ועל ידי זה תחזור ותימשך התעוררות מלמעלה, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.