שיעור 289, ספר תהילים, פרק סה, יג-יד

(יג) יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה׃

(יד) לָֽבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן וַֽעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֝תְרֽוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃

(יג) ומוסיף לבאר היכן הם המקומות שאין רגילות שירד שם מטר, יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר, שהם מקום מרעה צאן ונוה מדבר, וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה – וגם הגבעות שבמקומות הישוב, כביכול יתלבשו בגילה ושמחה, על ירידת הגשמים.

(יד) וכנגד מה שאמר על המקומות הרחוקים "יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר", מוסיף ומבאר, כי לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן – כרי הדשא והמרעה שבמדבר יהיו מלאים צאן, עד שיֵראה הדבר כאילו הם לבשו את הצאן כבגד, וכנגד מה שאמר על מקומות הישוב "וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה", מוסיף ואומר, וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר – העמקים שבמקומות ישוב בני אדם ייראו כמתעטפים בתבואה, וכל זה הוא נוסח השירה שישירו בני האדם על הגשם, יִתְרוֹעֲעוּ – יריעו תרועת שמחה, אַף יָשִׁירוּ.