י וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־שֹֽׁטְרֵ֥י הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ יא עִבְר֣וּ ׀ בְּקֶ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֗ה וְצַוּ֤וּ אֶת־הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר הָכִ֥ינוּ לָכֶ֖ם צֵידָ֑ה כִּ֞י בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים אַתֶּם֙ עֹֽבְרִים֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ ה֣' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃ יב וְלָרֽאוּבֵנִי֙ וְלַגָּדִ֔י וְלַֽחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ יג זָכוֹר֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֶתְכֶ֛ם מֹשֶׁ֥ה עֶֽבֶד־ה֖' לֵאמֹ֑ר ה֤' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מֵנִ֣יחַ לָכֶ֔ם וְנָתַ֥ן לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ יד נְשֵׁיכֶ֣ם טַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵיכֶם֒ יֵֽשְׁב֕וּ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן לָכֶ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֩ תַּֽעַבְר֨וּ חֲמֻשִׁ֜ים לִפְנֵ֣י אֲחֵיכֶ֗ם כֹּ֚ל גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַֽעֲזַרְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃ טו עַ֠ד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ ה֥' ׀ לַֽאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָֽרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔מָּה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־ה֥' אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָהֶ֑ם וְשַׁבְתֶּ֞ם לְאֶ֤רֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אוֹתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד ה֔' בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרַ֥ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃ טז וַֽיַּעֲנ֔וּ אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר כֹּ֤ל אֲשֶׁר־צִוִּיתָ֨נוּ֙ נַֽעֲשֶׂ֔ה וְאֶֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁלָחֵ֖נוּ נֵלֵֽךְ׃ יז כְּכֹ֤ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֨עְנוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֖ן נִשְׁמַ֣ע אֵלֶ֑יךָ רַ֠ק יִֽהְיֶ֞ה ה֤' אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־מֹשֶֽׁה׃ יח כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶֽאֱמָֽץ׃
֍֍֍
(י) קודם שבאה נבואת ה' ליהושע לחזקו ולאמצו, פחד מהמלחמה עם הגויים שבארץ ישראל, ושלח מרגלים ליריחו, וכן ציוה את הראובני והגדי שיילכו חלוצים למלחמה, אך עתה, לאחר שאמר לו ה' שיתחזק ולא יפחד, נמנע מלהשתמש באותם תחבולות טבעיות שהכין בתחילה, ולא המתין לשובם של המרגלים, אלא מיד, וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר.
(יא) עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה, וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר, הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה ואף על פי שבאותו זמן עדיין אכלו את המן, הכינו להם מאכלים נוספים, וכן תיקנו את כלי מלחמתם, וכל הנצרך להם לדרך], כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ.
(יב) אמנם קודם לנבואה זו שאחריה זירז יהושע את העם להתכונן לדרך] חשש יהושע מהמלחמה, ולכן, וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בתחילה, לֵאמֹר.
(יג) זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לֵאמֹר, ה' אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם, וְנָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת שבעבר הירדן.
(יד) נְשֵׁיכֶם, טַפְּכֶם, וּמִקְנֵיכֶם, יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם.
(טו) ותישארו בארץ ישראל עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם, וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ.
(טז) וַיַּעֲנוּ הראובני והגדי וחצי שבט המנשי אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, אינך צריך לומר לנו את הדברים מכח משה רבינו, אלא כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה, וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ, גם אם יהיו אלו ציוויים ושליחות מדעתך.
(יז) כיון שכְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה, כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ, רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה.
(יח) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ, וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ, יוּמָת, כדין מורד במלכות, רַק חֲזַק וֶאֱמָץ.
