י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יַֽעֲל֤וּ דְבָרִים֙ עַל־לְבָבֶ֔ךָ וְחָֽשַׁבְתָּ֖ מַֽחֲשֶׁ֥בֶת רָעָֽה׃ יא וְאָֽמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹֽשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם׃ יב לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָֽדְךָ֜ עַל־חֳרָב֣וֹת נֽוֹשָׁב֗וֹת וְאֶל־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹֽשְׁבֵ֖י עַל־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃

֍              ֍               ֍

(י) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, כי באמת אתה בעצמך לא תחליט בתחילה מה תעשה בארץ ישראל, האם תחריב אותה או תמלוך עליה ותושיב בה את אנשיך, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר כבר תהיה בארץ ישראל, אז יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ שלא חשבת עליהם עד עתה, וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה.

(יא) וְאָמַרְתָּ בלבך באותו היום, הרי איני צריך כלל להלחם בארץ זו, כי יש שלש סיבות שמחמתן אין כל קושי לכבוש את ארץ ישראל, ומחמת כן לא אקנה לעצמי שם נכבד במלחמה זו, א. אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת – הרי זו ארץ מפורזת, שאינה מוקפת בטבעה בהרים ומצודות, סלעים ונהרות, ואין כל קושי בכיבושה [בשונה מארץ שמטבעה היא קשה להיכבש, שהנלחם בה ומנצחה קונה לעצמו שם כבוד]. ב. אָבוֹא על עם הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח, ואינם מוכנים כלל למלחמה, ואין כל קושי לנצחם [בשונה מעם שכולם אנשי מלחמה ומוכנים לקרב, שיש כבוד למנצח אותם]. ג. כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם, וכיון שגם מצד בניית הערים על ידי יושבי הארץ אינם ערים מבוצרות, אין כלל כבוד בנצחון על ארץ כזו.

(יב) ולכן תחליט בדעתך שתהא תכלית ביאתך לארץ ישראל לשלש תכליות אחרות, א. לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז – לבזוז ולשלול לעצמך את כל ממונם של ישראל. ב. לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת – להחזיר את הארץ לחורבנה, כפי שהיתה קודם שחזרו ישראל והתיישבו בה. ג. וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ, כלומר, כיון שישראל יהיו באותו זמן מקובצים מגלויות שונות, כל אחד יעשה מסחר עם האומה שממנה יצא, והרי הם כיושבים במרכז העולם, והמסחר של כל העמים נמשך אליהם, ותרצה לבטל זאת ולהחזיר את המסחר לעמים האחרים.