יז כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַֽאַתָּה־ה֨וּא אֲשֶׁר־דִּבַּ֜רְתִּי בְּיָמִ֣ים קַדְמוֹנִ֗ים בְּיַד֙ עֲבָדַי֙ נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַֽנִּבְּאִ֛ים בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖ם שָׁנִ֑ים לְהָבִ֥יא אֹֽתְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם׃ יח וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה תַּֽעֲלֶ֥ה חֲמָתִ֖י בְּאַפִּֽי׃ יט וּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵשׁ־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם־לֹ֣א ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ כ וְרָֽעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכָל־הָרֶ֨מֶשׂ֙ הָֽרֹמֵ֣שׂ עַל־הָֽאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וְנֶֽהֶרְס֣וּ הֶֽהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכָל־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל׃

֍              ֍               ֍

(יז) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, באותו זמן כבר ישתכח שם גוג ומגוג, וכשיבוא עליך העונש יאמרו, הַאַתָּה הוּא גוג מלך האומה ששמה מגוג, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם, שָׁנִים – התנבאו עליך שנים רבות [ונרמז בכך גם שחזרו וְשָׁנוּ את נבואתם כמה פעמים], ותוכן הנבואות היה לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם.

(יח) וממשיך לומר מה היה תוכן הנבואות שהתנבאו הנביאים הקדמונים, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי – החימה הפנימית העצורה בלב על רשעותם בימים קדמונים, תצא החוצה להענישם באף, שזהו הכעס המתגלה כלפי חוץ.

(יט) וּבְקִנְאָתִי, בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי, ו'עברה' הוא כינוי לכעס כללי המתפשט על כל העם, אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל של רעידת הארץ עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.

(כ) וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם, וְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה, וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים, וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת – סלעים זקופים, וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל.