שיעור 31, ספר נחמיה, פרק ח, יג-יח

יג וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶֽאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָֽאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ יד וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵֽשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ טו וַֽאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָֽרֵיהֶם֮ וּבִירֽוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֨יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֨יִת֙ וַֽעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַֽעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַֽעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַֽעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַֽעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ טז וַיֵּֽצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּֽעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃ יז וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָֽל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י ׀ סֻכּוֹת֮ וַיֵּֽשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃ יח וַ֠יִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָֽאֱלֹהִים֙ י֣וֹם ׀ בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַֽחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט׃

֍           ֍            ֍

(יג) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי של ראש השנה, נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר, וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, לקוראם בכוונת הלב לדעת ולקיים את מצוות השם.

(יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה, אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

(טו) וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ – וציוו להשמיע דבר זה לכל ישראל, וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר, צְאוּ אל הָהָר, וְהָבִיאוּ עֲלֵי עץ זַיִת, וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן, שזהו מין אילן סרק, וַעֲלֵי הֲדַס שוטה, שאינו כשר לארבעת המינים, וכל הענפים הללו הובאו לצורך סכך לסוכות, וַעֲלֵי תְמָרִים – לולב, וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת – הדס כשר, וכן אתרוג וערבות, לַעֲשֹׂת את חג הסֻכֹּת כַּכָּתוּב.

(טז) וַיֵּצְאוּ הָעָם, וַיָּבִיאוּ את עלי העצים הללו, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת, אִישׁ עַל גַּגּו,ֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם, וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים, וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם, וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם.

(יז) וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת בקביעות, כראוי, כִּי לֹא עָשׂוּ את החג כראוי, במצוה מן המובחר, מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן [לא עשו] כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד לכל ישראל על שקיימו את המצוה כראוי.

(יח) וַיִּקְרָא עזרא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, יוֹם בְּיוֹם בכל חג הסוכות, מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, וַיַּעֲשׂוּ חָג – הקריבו את קרבנות החג, שִׁבְעַת יָמִים. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עשו עֲצֶרֶת והקריבו בו את קרבנותיו כַּמִּשְׁפָּט.