כה לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה עַתָּ֗ה אָשִׁיב֙ אֶת־שְׁב֣וּת  יַֽעֲקֹ֔ב וְרִֽחַמְתִּ֖י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְקִנֵּאתִ֖י לְשֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃ כו וְנָשׂוּ֙ אֶת־כְּלִמָּתָ֔ם וְאֶת־כָּל־מַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י בְּשִׁבְתָּ֧ם עַל־אַדְמָתָ֛ם לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַֽחֲרִֽיד׃ כז בְּשֽׁוֹבְבִ֤י אוֹתָם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֹתָ֔ם מֵֽאַרְצ֖וֹת אֹֽיְבֵיהֶ֑ם וְנִקְדַּ֣שְׁתִּי בָ֔ם לְעֵינֵ֖י הַגּוֹיִ֥ם רַבִּֽים׃

֍              ֍               ֍

(כה) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אמנם עד עכשיו היו בגלות עשרת השבטים, המכונים 'יעקב' [שזה כינוי לדרגה הפחותה שבעם], אך עַתָּה אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב. ויהודה ובנימין, המכונים 'ישראל' [שזו הדרגה הגבוהה והחשובה שבעם], סבלו עד עכשיו צרות רבות ורעות, וְרִחַמְתִּי מעתה את כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. ואמנם עד עתה היה כבוד ה' מחולל בגויים, אך מעתה וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי.

(כו) וְנָשׂוּ [-יתכפר וישתכח הדבר, ולא יזכרו עוד] אֶת כְּלִמָּתָם שהיתה להם בהיותם בגולה, וְאֶת [-וכן יתכפר להם ולא יוזכר] כָּל מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי – החטאים שחטאו ומחמתם התחייבו בגלות. ושכחת הגלות תהיה בְּשִׁבְתָּם עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח, וְאֵין מַחֲרִיד.

(כז) וכפרת ושכחת החטאים תהיה בְּשׁוֹבְבִי – בזמן שאשיב אוֹתָם מִן הָעַמִּים שגלו אליהם, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם שהתפזרו בהם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים על ידי מעשיהם הטובים ועל ידי הניסים שיעשה להם ה', ועל ידי זה ישכחו חטאיהם הראשונים.