שיעור 337, ספר ישעיהו, פרק נו, ג-ה

ג וְאַל־יֹאמַ֣ר בֶּן־הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוָ֤ה אֶל־ה֙' לֵאמֹ֔ר הַבְדֵּ֧ל יַבְדִּילַ֛נִי ה֖' מֵעַ֣ל עַמּ֑וֹ וְאַל־יֹאמַר֙ הַסָּרִ֔יס הֵ֥ן אֲנִ֖י עֵ֥ץ יָבֵֽשׁ׃ ד כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה֗' לַסָּֽרִיסִים֙ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְרוּ֙ אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֔י וּבָֽחֲר֖וּ בַּֽאֲשֶׁ֣ר חָפָ֑צְתִּי וּמַֽחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃ ה וְנָֽתַתִּ֨י לָהֶ֜ם בְּבֵיתִ֤י וּבְחֽוֹמֹתַי֙ יָ֣ד וָשֵׁ֔ם ט֖וֹב מִבָּנִ֣ים וּמִבָּנ֑וֹת שֵׁ֤ם עוֹלָם֙ אֶתֶּן־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃

֍           ֍            ֍

(ג) מאחר והתבאר כי עיקר האושר והטובה המושפעים מלמעלה תלויים בהכנת המקבל, מבאר עתה כי קיום זה, של אישיות האדם מצד עצמו, גדול וחשוב יותר מקיום שושלת בני האדם מצד גופם, ולכן, וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר – הגר המתגייר הַנִּלְוָה אֶל ה', וחסר לו הייחוס שמלפניו, לֵאמֹר, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ, מחמת שהוא מתייחס אל אבותיו הגויים, וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס, שחסר לו הייחוס שלאחריו, כי אינו מוליד, הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ.

(ד) כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים, שקיום האישיות הנצחית תלוי בשלשה דברים, והם, האמונה בה', קיום המצוות ולימוד התורה, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי, שזה יסוד האמונה בה', שברא את העולם בששה ימים, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי, לקיים את המצוות, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי, שזהו לימוד התורה.

(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד – עזרה ומשענת בחייהם, כיון שאין להם בנים שיעזרו להם, וָשֵׁם – שישאר לאחר מיתתם, ושם זה יהיה טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת, ששמם נגמר לאחר מיתתם, אלא שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת.