יח הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת׃ יט עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֝יקִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע־רִֽישׁ׃ כ אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַֽעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃

֍             ֍              ֍

(יח) בדרכי המידות יש בכל מידה שתי דרכים מנוגדות, וכמו הגאוה והענוה, הגבורה ומורך הלב, והאדם ההוֹלֵךְ תָּמִים, ללכת בכל ענין בדרך הראויה לו, כמו להתגאות נגד רשעים ולהיות עניו כלפי הצדיקים, הוא יִוָּשֵׁעַ. וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם – אבל מי שבכל פעם שיש לו שתי דרכים הוא מעקם דרכיו לנהוג בהיפך מהדרך הראויה, וכגון שמתגאה נגד הצדיקים, ומשפיל עצמו לפני הרשעים, הוא יִפּוֹל בְּאֶחָת – בכל אחת מהדרכים שהוא הולך, יפול במוקש, וכמו שמבאר בפסוק הבא.

(יט) ומביא לכך דוגמא ממידות החריצות והעצלות, שבכל אחת מהם יש זמן שהיא טובה ויש זמן שהיא רעה, כי עֹבֵד אַדְמָתוֹ בחריצות, זו היא החריצות המשובחת, כי על ידי זה יִשְׂבַּע לָחֶם. וּמְרַדֵּף רֵיקִים – ואילו הרודף אחרי דברים ריקים, שזו דרך העצלות הגרועה, יִשְׂבַּע רִישׁ – עניות.

(כ) אמנם יש פעמים שהעצלות היא המשובחת והחריצות היא המגונה, כי אחרי שחרש את אדמתו וזרעה, ראוי לו לנהוג בעצלות ולא להרבות בהשתדלויות, אלא יהיה אִישׁ אֱמוּנוֹת – יאמין בה' שישלח את ברכתו בהשתדלות שכבר עשה, ועל ידי זה יהיה רַב בְּרָכוֹת מאת ה'. ולעומת זאת יש חריצות מגונה, וְאָץ לְהַעֲשִׁיר – מי שממהר להתעשר על ידי מעשי רצח וחמס, זו היא חריצות רעה, ואדם כזה לֹא יִנָּקֶה מעונש.