כג מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַֽ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן׃ כד גּוֹזֵ֤ל ׀ אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין־פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֗֝וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית׃

֍             ֍              ֍

(כג) מוֹכִיחַ אָדָם – מי שדרכו להוכיח את בני האדם, אַחֲרַי – באחרית הדבר, לאחר שיראו הכל שבא עליהם עונש מפני מעשיהם הרעים, אותו מוכיח חֵן יִמְצָא בעיניהם, כי יבינו שבדברי תוכחתו רצה להצילם מעונש, יותר מִמַּחֲלִיק להם לָשׁוֹן ומחניף להם, שאמנם בתחילה ימצא חן בעיניהם על שאינו מוכיחם אלא משבחם, אבל כשיראו את העונש שבא להם מחמת שהלכו בעצתו, יבינו שבחנופתו הביא עליהם רעה.

(כד) ומביא משל אל המחליק לשון להחניף לחבירו, אם אחד גּוֹזֵל את אָבִיו וְאִמּוֹ, שזהו הפשע הגדול ביותר, שהרי כל גזילה היא רעה, וגזילה זו חמורה יותר, כי במקום שיכבד את אביו ואמו וישמור על ממונם, הרי הוא גוזלם, וְאֹמֵר לו המחניף לו כי אֵין בכך פָּשַׁע, חָבֵר הוּא המחניף לְאִישׁ מַשְׁחִית, והוא הגוזל, שהשחית דרכו [ונרמז בכך שהוא גם חבר של המלאך המשחית שיבוא להעניש את החוטא, כי הוא זה שגרם לו לחטוא ולהענש].