יום שני
ז' תמוז התשפ"ו

חיפוש בארכיון

שיעור 36. שיר השירים, פרק ז, יב-יד

יב לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים׃ יג נַשְׁכִּ֨ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם־פָּֽרְחָ֤ה הַגֶּ֨פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָֽרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ׃ יד הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֨ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃

(יב) עתה, שיצאה הנפש מהגוף, פונה היא ואומרת לדודה העליון, לְכָה דוֹדִי, נֵצֵא מן ה'עיר', שזהו הגוף, אל הַשָּׂדֶה, והיינו אל מחוץ לגוף, נָלִינָה בַּכְּפָרִים, כי העיר היא משל לגוף עצמו, וה'כפרים' שסביב העיר הם משל לכך שבימים הראשונים שלאחר המוות עדיין הנפש מרחפת על חלקי הגוף, ואינה נפרדת מהם לגמרי, ועל כן אמרה שבלילה זה עדיין נלון 'בכפרים'.

(יג) ואחר כך, כאשר תיפרד הנפש מהגוף לגמרי, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, שהם מרמזים על פירות המעשים הטובים של האדם בחייו, נִרְאֶה מה הם פירות המעשים שעשיתי בעולם הזה, אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, שזהו משל להשגות הרוחניות שמשיגה הנפש, פִּתַּח הַסְּמָדַר – אם החלו הענבים להבשיל, כלומר, אם עשו השגות רוחניות אלו פירות ראויים, האם הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, שהם מורים על המצוות והמעשים הטובים. ומסיימת הנפש ואומרת, אמנם בכל הדברים הללו, שהם תורה ומעשים טובים שעשיתי בחיי, אני עדיין מסופקת אם תהיה לי מהם תועלת בעולם הגמול, כי יתכן שנעשו שלא לשמה, אבל ודאי הוא ששָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ – את אהבתי אליך בודאי אתן, כי אהבת ה', והתורה והמצוות שעשה מכח אהבת ה', הם העולים בודאי לריח ניחוח, ובהם בטוחה הנפש שתקבל את שכרה, כי זהו עיקר העבודה הנדרשת מהנפש בעולם, לעשות את הדברים מתוך אהבת ה'.

(יד) מוסיפה הנפש ומבארת את דבריה, הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, אך זהו ריח שהוא הפקר לכל אדם, וזהו משל לעיון וההשכלה המשולים לריח, אך אין זה בהכרח מועיל לנפש, כי יכול האדם להשכיל גם בחכמות חיצוניות שאינם נובעים מאהבת ה' (והביאה הנפש דוגמא זו של דודאים, שזהו פרי המסוגל לעורר אהבה, אך זו אהבה גשמית שבין איש לאשתו, ולא אהבה רוחנית המביאה תועלת אל הנפש), וריח זה הוא כמופקר לכל כוחות הגוף, ואינו מיוחד אל הנפש, וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים – ופירות המעשים הטובים, לפעמים עומדים מאחורי הפתח, ולא יכנסו אל הקודש פנימה, אם לא נעשו מתוך אהבת ה', אלא לשם פניות חיצוניות, ואחת הסיבות לכך היא חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים – שגם המצוות החדשות, נעשות לאחר זמן כישנות, כי עושה אותם האדם כמצות אנשים מלומדה, ללא התעוררות רשפי אש של אהבת ה'. אבל דּוֹדִי – את אהבתי, התורה והמעשים הטובים שעשיתי מחמת אהבתי לה', צָפַנְתִּי לָךְ – הם הדברים המיוחדים והמוסתרים לשם ה' לבדו, והם כולם קודש.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?