שיעור 37. שיר השירים, פרק ח, א-ד

פרק ח א מִ֤י יִתֶּנְךָ֙ כְּאָ֣ח לִ֔י יוֹנֵ֖ק שְׁדֵ֣י אִמִּ֑י אֶֽמְצָאֲךָ֤ בַחוּץ֙ אֶשָּׁ֣קְךָ֔ גַּ֖ם לֹֽא־יָבֻ֥זוּ לִֽי׃ ב אֶנְהָֽגְךָ֗ אֲבִֽיאֲךָ֛ אֶל־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵֽעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי׃ ג שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִֽימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ ד הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם מַה־תָּעִ֧ירוּ ׀ וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ אֶת־הָאַֽהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃

פרק ח (א) גם לאחר המיתה עדיין הנפש מתאבלת על הגוף שנים עשר חודש, אך אין זה כיון שהיא מתאוה לימים שבהם היתה בגוף ונלחמה ביצריו, אלא מתאוה לכך שהיתה יכולה להגיע לדרגה גבוהה שבה הגוף מזוכך ואינו מפריע לה מעבודת ה', כפי שהיה אצל משה רבינו ואליהו הנביא, שהיה בכוחם לפשוט בכל עת את בגדי החומר, הגוף ורצונותיו, ולהתעלות במעלות הנפש, ועל כך אומרת הנפש אל ה', מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, כי הנפש הרוחנית היא חלק אלוה ממעל, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, כי ה'אם' של הנפש היא הגוף, ואם היה הגוף מזוכך ועושה עבודת הקודש תמיד, היה ה' מקבל את פרי מעשיו ברצון, ודבר זה יהיה על ידי שאֶמְצָאֲךָ בַחוּץ – אוכל לצאת מהגוף בכל עת שארצה ולמצוא את ה', ושם אֶשָּׁקְךָ – אתחבר עם נשיקות פיך ודברי קדשך, גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי – בנות ירושלים, שהן כוחות הגוף, לא יוכלו לבוז לי ולמנוע את החיבור הקדוש הזה או לעכבו, אלא אוכל לעשות כן בכל עת.

(ב) ממשיכה הנפש ואומרת לה', אם היה לי גוף כזה המזוכך ונוטה רק אל רצונך, הרי גם כאשר אהיה בתוך הגוף, אֶנְהָגְךָ, אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי, והיינו אל הגוף, תְּלַמְּדֵנִי תורתך ומצוותיך, אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח – תקבל לנחת רוח את היין הרוחני, והיינו את ההשגות הרוחניות שלי, כשהוא מרוקח ומעורב עם המושגים הגשמיים של הזמן והמקום כפי שיכולה הנפש להשיג רק בהיותה בגוף (כי הנפש המופשטת אינה משיגה את עניני הזמן והמקום, שהם תלויים בגוף), מֵעֲסִיס רִמֹּנִי – וכן תקבל ברצון את המצוות והמעשים הטובים שלי, הרמוזים ברימונים.

(ג) שְׂמֹאלוֹ, שהיא ההשגה מכח העיון והחקירה תַּחַת רֹאשִׁי, וִימִינוֹ, שהיא ההשגה הנבואית הזכה תְּחַבְּקֵנִי, כי תגבר ההשגה העליונה ברוח הקודש, על ההשגה שמכח העיון והתבוננות השכל.

(ד) אמנם אחר כל דבריה, חוזרת הנפש ואומרת שאין לה להתעצב על פרידתה מהגוף, כי הרי הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בכל עת, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, שהן כוחות הגוף ויצריו, שלא תפריעו לי להתחבר ולהדבק בדוד העליון, כי תמיד הייתם חוצצים ומפריעים לחיבור זה, ואם כן, עתה שנפרדתי ממכם, מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ – אל תרחיקו ואל תקרבו אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, כי נפרדתי מכוחות החומר ויצריו, ועתה אחסה רק בצל ה'.