שיעור 370, ספר תהילים, פרק עח, לב-לד

(לב) בְּכָל־זֹ֭את חָֽטְאוּ־ע֑וֹד וְלֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו׃

(לג) וַיְכַל־בַּהֶ֥בֶל יְמֵיהֶ֑ם וּ֝שְׁנוֹתָ֗ם בַּבֶּֽהָלָֽה׃

(לד) אִם־הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ וְ֝שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵֽל׃

(לב) בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד כאשר המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו, כי גם אחרי שראו שיש ביכולת ה' לתת להם את כל צרכיהם במדבר, מים ולחם ובשר, לא האמינו שיכבוש עבורם את ארץ ישראל מיד שבעת העמים שהיו שם.

(לג) וכעונש על חטא זה נגזר עליהם שיהיו ארבעים שנה במדבר, וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם, כי היו מהלכים במדבר כל השנים הללו ללא תכלית, וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה, כי ידעו שנגזר עליהם למות בשנים אלו, ולא להכנס לארץ ישראל.

(לד) אִם הֲרָגָם – לאחר שהודיע להם משה שנגזר עליהם למות, וּדְרָשׁוּהוּ, וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ פני אֵל, כמו שנאמר "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ" (במדבר י"ד מ'-מ"א).