שיעור 39, מגילת קהלת, פרק ט, ח-יב

ח בְּכָל־עֵ֕ת יִֽהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל־רֹֽאשְׁךָ֥ אַל־יֶחְסָֽר׃ ט רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ כָּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ י כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַֽעֲשׂ֥וֹת בְּכֹֽחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַֽעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה׃

יא שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַֽחֲכָמִ֥ים לֶ֨חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּֽדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃ יב כִּ֡י גַּם֩ לֹֽא־יֵדַ֨ע הָֽאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָֽאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָֽאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם׃

(ח) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים – הגוף, שהוא כמו הבגד של הנשמה, יהיה מזוכך ומלובן תמיד על ידי מצוות ומעשים טובים, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר – אם אכן תעשה כן, אזי ההשפעה הרוחנית הבאה מה', המכונה 'שמן', לא תחסר ממך לעולם.

(ט) רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ – בעודך בגוף החומרי (המשול לאשה) שאהבת אותו והתחברת עמו, תבחר לעסוק רק בעניני החיים הנצחיים, והיינו בעסק התורה שהיא נותנת חיים לעושיה, ותעשה כן כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ, כלומר, תעסוק בתורה בכל הימים שנתנו לך לחיות, ומכנה אותם גם 'ימי הבלך' וגם 'ימי חיי הבלך', כי ימים אלו לפני שממלאים אותם בתורה ומעשים טובים הם 'ימי הבלך', ועל ידי שתעסוק בהם בתורה ישתנו להיות 'ימי חיי הבלך', כלומר, שהחיית את ימי הבלך, כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים הנצחיים, וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

(י) כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ, בקיום מצוות ומעשים טובים, עֲשֵׂה בעודך חי, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה – לא תוכל לעשות מעשים טובים, וְחֶשְׁבּוֹן נפשך, וְדַעַת וְחָכְמָה להשלים מה שלא למדת בחייך, בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה, כי לאחר המוות לא יוכל האדם להשלים מה שלא השלים בחייו, ולכן עליך לעשות בעולם הזה כל מה שבכוחך לעשות.

(יא) מזהיר עתה את האדם, שלא יסמוך על כך שילמד תורה ויקיים מצוות לאחר זמן, אלא מיד כשהוא יכול יעשה מה שבכוחו, כי שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ, שאף אותם שהיתה להם הכנה טובה לתורה ומצוות, לא תמיד הצליחו להוציא את הדברים מהכח אל הפועל, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ – גם מי שהיה בטבעו קל כנשר לעשות רצון ה', לא תמיד הצליח באמת לרוץ ולקיים את המצוות, וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה – וגם מי שהיה ליבו גבור כאריה לעשות רצון ה', לא תמיד ניצח במלחמת היצר וחייליו, שלא לעבור עבירות, וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם – וגם המוכנים בטבעם אל החכמה, לא תמיד השיגו לחמה של תורה, וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים, המוכנים להבנת דברים עמוקים, עֹשֶׁר של תורה, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים – אף המוכנים להיות מיודעי סודות התורה, לא תמיד זכו לחֵן – שיהיה עליהם חן של תורה, והטעם לכל אלו, כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם, ולפעמים קורה להם פגע המונע מהם מלהשיג את כל מה שהיו יכולים להשיג על פי הכנתם, לכן אל תאמר לכשאפנה אשנה, אלא כל מה שבכחך לעשות, עשה מיד.

(יב) ומלבד זאת שיכולים לבוא על האדם פגעי הזמן המפריעים אותו מהשגת השלמות, ולכן אין לו לדחות את עבודת ה', הרי יתכן שלא יהיה לו כלל זמן אחר כך, כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, מתי יסתלק מן העולם, כי כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה, וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, כָּהֵם יוּקָשִׁים (-כמותם נתפסים) בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה, כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם, ולכן אין לך לדחות את קניית שלימות הנפש לזמנים אחרים, אלא הקדם לעשות כן בעודך יכול.