שיעור 392, ספר תהילים, פרק פב, א-ה

(א) מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּֽעֲדַת־אֵ֑ל בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים יִשְׁפֹּֽט׃

(ב) עַד־מָתַ֥י תִּשְׁפְּטוּ־עָ֑וֶל וּפְנֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תִּשְׂאוּ־סֶֽלָה׃

(ג) שִׁפְטוּ־דַ֥ל וְיָת֑וֹם עָנִ֖י וָרָ֣שׁ הַצְדִּֽיקוּ׃

(ד) פַּלְּטוּ־דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ׃

(ה) לֹ֤א יָֽדְע֨וּ ׀ וְלֹ֥א יָבִ֗ינוּ בַּֽחֲשֵׁכָ֥ה יִתְהַלָּ֑כוּ יִ֝מּ֗וֹטוּ כָּל־מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃

פרק פב

מזמור זה נאמר בזמן יהושפט מלך יהודה, שהושיב שופטים בכל עיר ועיר, והזהירם לשפוט את העם כראוי, וייסדו מזמור זה כנגד השופטים המטים את הדין:

(א) מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל – בין בעלי הדין והעדים, הצריכים לעמוד בזמן הדין, אף אלהים עומד עמם, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט – בתוך ליבם של הדיינים (המכונים 'אלהים') נמצא כביכול דבר ה' המזהיר אותם על ידי הרגשת הלב, וכאילו אומר להם את הדברים הבאים.

(ב) כאשר יבואו אליכם שני בעלי דינים, כמו מלוה ולוה, או קונה ומוכר, עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ ביניהם משפט של עָוֶל, להטות את הדין מהיושר הראוי, וכאשר אין באים לפניכם בעלי דין, אלא אתם רואים את הרשעים עושקים וחומסים, ומתפקידם של הדיינים לעשות בהם משפט מעצמם, וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ – עד מתי תשאו פני רשעים, שלא לעשות בהם דין ומשפט כראוי, סֶלָה – סיום הענין.

(ג) וכנגד מה שהזהירם לדון כראוי בין שני בעלי דין שבאים לפניהם, מוסיף ואומר, שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם, שלא להטות את דינם לרעה, עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ, לשפוט את הענין באופן שיהיה צודק גם מצד האנשים ועניינם, כי לפעמים צריכים לדון באופן שהוא לפנים משורת הדין.

(ד) וכנגד מה שהזהירם לעשות מעצמם משפט ברשעים, ולהציל את העשוקים, אומר, פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן, ומִיַּד רְשָׁעִים הבאים לעושקם הַצִּילוּ אותם.

(ה) אך אותם דיינים אינם עושים כן, ולגבי המשפט שהם צריכים לעשות מעצמם ברשעים, עושים עצמם כאילו לֹא יָדְעוּ כלל ממעשי הרשעים. וְלֹא יָבִינוּ – כאשר באים לפניהם שני בעלי דין עושים עצמם כאילו אינם מבינים את הדין האמיתי לדון אותו כראוי, ועל ידי זה בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ, כי עשיית המשפט היא אור העולם ויסודו, הן מהצד הרוחני, שה' משפיע את אורו על העולם רק כאשר עושים משפט כראוי, והן מהצד הגשמי, שכאשר אין משפט בארץ איש את רעהו חיים בלעו, ומחמת אותם דיינים שאינם דנים כראוי, יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ – יתמוטטו כל יסודות העולם, ולא יהיה לו קיום.