שיעור 393, ספר תהילים, פרק פב, ו-ח

(ו) אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם׃

(ז) אָ֭כֵן כְּאָדָ֣ם תְּמוּת֑וּן וּכְאַחַ֖ד הַשָּׂרִ֣ים תִּפֹּֽלוּ׃

(ח) קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים שָׁפְטָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה תִ֝נְחַ֗ל בְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃

(ו) אֲנִי אָמַרְתִּי, שכמו אֱלֹהִים אַתֶּם, כי כמו שה' ברא את העולם ואת בני האדם, כך אתם, הדיינים, השופטים בין איש לרעהו, מקיימים ומחזיקים את העולם, כיון שללא משפט ראוי אין העולם יכול להתקיים, שהרי האדם מטבעו חי בחברת בני אדם אחרים, ומתוך כך מתעוררים ביניהם דין ודברים ומריבות, ויש צורך בדיינים שישפטו ביניהם ויקיימו את ישוב בני האדם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם, כי יסודות המשפטים באים מהתבונה האלוהית העליונה, ומכח זה ראויים הדיינים להיחשב כבני עליון.

(ז) אָכֵן ראיתי כי אינכם שופטים כראוי, ולכן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ – אתם דומים לשר עליון שנפל מהשמים לארץ, כך אתם נפלתם ממעלתכם העליונה, שהייתם יכולים להידמות לה' בכך שאתם מקיימים את העולם בשפיטת משפטים ישרים, וככל שהמעלה הראשונה היתה גדולה יותר, כך הנפילה גדולה יותר, וזהו סיום דברי ה' לאותם שופטים.

(ח) עתה פונה המשורר אל ה' ואומר, כיון שאותם שופטים הם בני עוולה המטים משפט ומעלימים עין מרשעים, למה תדבר אליהם כלל, קוּמָה אֱלֹהִים, שָׁפְטָה בעצמך את הָאָרֶץ, כִּי אותם שופטים עתידים למות ולא ינחלו את הארץ, אבל אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם, כי כל הארץ שייכת לך לעולם, וראוי שאתה תעמידנה ותקיימה על ידי משפטיך הישרים.