שיעור 479, ספר תהילים, פרק קא, ו-ח

(ו) עֵינַ֤י ׀ בְּנֶֽאֶמְנֵי־אֶרֶץ֮ לָשֶׁ֪בֶת עִמָּ֫דִ֥י הֹ֭לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ תָּמִ֑ים ה֗֝וּא יְשָֽׁרְתֵֽנִי׃

(ז) לֹֽא־יֵשֵׁ֨ב ׀ בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֮ עֹשֵׂ֪ה רְמִ֫יָּ֥ה דֹּבֵ֥ר שְׁקָרִ֑ים לֹֽא־יִ֝כּ֗וֹן לְנֶ֣גֶד עֵינָֽי׃

(ח) לַבְּקָרִ֗ים אַצְמִ֥ית כָּל־רִשְׁעֵי־אָ֑רֶץ לְהַכְרִ֥ית מֵֽעִיר־יְ֝הוָ֗ה כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃

(ו) וגם בענין הנהגת המלכות היה מנהגי ביושר ובתמימות, כי רוב המלכים ממנים יועצים ושרים שיהיו נאמנים להם, ויסייעו להם לאסוף ממון רב, אבל עֵינַי – אתן את עיני בבחירת יועצי, בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ – באנשים הנאמנים לאנשי הארץ, ומסייעים להמון העם, בהם אבחר לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, שישתדלו תמיד בטובת הארץ ויושביה, וגם כשאחפש משרתים בביתי, רק מי שהֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים, הוּא זה שיְשָׁרְתֵנִי.

(ז) ואיני חושש שיבוא אדם וירמה אותי שהוא תמים וצדיק כדי שאקח אותו לשרתני, כי לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה, כלומר, מי שהוא עושה רמיה, הרי מעצמו לא יהיה מסוגל לשבת בקרב ביתי, כי ביתי יתנהג תמיד בדרכי האמת והצדק, ולא יהיו הרמאים יכולים לדור בו, ולא יהיה המשרת דֹּבֵר שְׁקָרִים, שאינו שלם במידת התמימות, כי אדם כזה לֹא יִכּוֹן (-לא יהיה לו כַּן וקיום) לְנֶגֶד עֵינָי.

(ח) לַבְּקָרִים – בכל בוקר מחדש, בתמידות, אַצְמִית (-אכרית) כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, ועל ידי שאעשה בהם משפט, תועיל הנהגה זו לְהַכְרִית מֵעִיר יְיָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, כיון שיתייראו מהעונש, ולא יִמצאו בעיר ה' כלל.