שיעור 494, ספר תהילים, פרק קד, ז-יב

(ז) מִן־גַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְנוּס֑וּן מִן־ק֥וֹל רַֽ֝עַמְךָ֗ יֵחָֽפֵזֽוּן׃

(ח) יַֽעֲל֣וּ הָ֭רִים יֵֽרְד֣וּ בְקָע֑וֹת אֶל־מְ֝ק֗וֹם זֶ֤ה ׀ יָסַ֬דְתָּ לָהֶֽם׃

(ט) גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שֻׁב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃

(י) הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַ֭עְיָנִים בַּנְּחָלִ֑ים בֵּ֥ין הָ֝רִ֗ים יְהַלֵּכֽוּן׃

(יא) יַ֭שְׁקוּ כָּל־חַיְת֣וֹ שָׂדָ֑י יִשְׁבְּר֖וּ פְרָאִ֣ים צְמָאָֽם׃

(יב) עֲ֭לֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַ֣יִם יִשְׁכּ֑וֹן מִבֵּ֥ין עֳ֝פָאיִ֗ם יִתְּנוּ־קֽוֹל׃

(ז) וכדי לצמצם את מקום המים בעולם הפריד ה' את הרוח מהמים, בדרך שיבאר עתה, מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן – יברחו המים ויעלו מלמטה למעלה, היפך הילוכם הטבעי, מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן – ימהרו המים לרדת מלמעלה למטה, כדרכם, וכפי שיבאר בפסוק הבא.

(ח) ומבאר, כי "מִן גַּעֲרָתְךָ" נעשה החוק החדש שיתאדו המים וכאילו יַעֲלוּ הָרִים, והיה זה נגד טבעם הראשון, ולכן אמר לשון "יְנוּסוּן", כי ברחו ממקומם הטבעי אל מקום אחר מפחד ה' והדר גאונו, עד שהגיעו אל הרקיע ונעשו לעננים, ושם נפרד מהם יסוד הרוח, ונשארו מים לבד. ואחר כך "מִן קוֹל רַעַמְךָ", שהם הרעמים המבקיעים את העננים, "יֵחָפֵזוּן", מיהרו לרדת כפי טבעם מהשמים אל הארץ, יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם, שמקום זה הוא ים האוקיינוס, שבו גזר ה' שיתקבצו המים, וכיון שעתה היו המים לבדם, ללא יסוד הרוח שהיה מעורב בהם בתחילה, נקוו כולם באוקיינוס ולא כיסו את כל הארץ, ונראתה היבשה.

(ט) ואז גְּבוּל שַׂמְתָּ סביב הים, בַּל יַעֲבֹרוּן המים את הגבול הזה, בַּל יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ, כפי שעשו בתחילת בריאת העולם.

(י) והיתה תועלת נוספת בכך שעלו המים לעננים וירדו שוב, הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים – עתה ירדו המים מהעננים גם על ההרים הגבוהים וחלחלו באדמתם, ועל ידי זה נעשו מעיינות, ומי מעיינות אלו ירדו בנחלים, אשר נחלים אלו בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן.

(יא) והתועלת בנחלים אלו, שהם אלו שיַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי – את כל חיות השדה העתידים להיברא, יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם – וגם החיות הפראיות ישברו את צימאונם במים אלו.

(יב) עֲלֵיהֶם – ועל ההרים והנחלים הללו עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן, מִבֵּין עֳפָאיִם – מבין ענפי העצים יִתְּנוּ העופות קוֹל.