כ וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹֽא־יוֹסִ֨יף ע֜וֹד שְׁאָ֤ר יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלֵיטַ֣ת בֵּֽית־יַעֲקֹ֔ב לְהִשָּׁעֵ֖ן עַל־מַכֵּ֑הוּ וְנִשְׁעַ֗ן עַל־ה֛' קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּֽאֱמֶֽת׃ כא שְׁאָ֥ר יָשׁ֖וּב שְׁאָ֣ר יַֽעֲקֹ֑ב אֶל־אֵ֖ל גִּבּֽוֹר׃ כב כִּ֣י אִם־יִֽהְיֶ֞ה עַמְּךָ֤ יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ כִּלָּי֥וֹן חָר֖וּץ שׁוֹטֵ֥ף צְדָקָֽה׃ כג כִּ֥י כָלָ֖ה וְנֶֽחֱרָצָ֑ה אֲדֹנָ֤י אֱלֹהִי֙ם צְבָא֔וֹת עֹשֶׂ֖ה בְּקֶ֥רֶב כָּל־הָאָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(כ) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, שתיפול מלכות אשור, ויראו הכל את כח ה' וגבורתו, לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל [הם החשובים שבעם, המכונים 'ישראל'], וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב [הם המון העם, המכונים 'יעקב'] לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ – לסמוך ולהשען על אומות העולם, שלא עזרום כלל, אלא היכו אותם, וְנִשְׁעַן עַל ה', קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, בֶּאֱמֶת.
(כא) והגם שעתה עשרת השבטים עובדים עבודה זרה, שְׁאָר יָשׁוּב – הנשארים מהם ישובו אל ה', ולא רק חלק מהנשארים ישובו, אלא כל שְׁאָר יַעֲקֹב ישובו אֶל אֵל גִּבּוֹר, כיון שיראו באותו זמן את גבורת ה'.
(כב) כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם – אמנם כעת עם ישראל רבים הם כחול הים, שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ – גם אם רק מעטים יהיו אלו שישארו מעשרת השבטים לאחר שיגלה מלך אשור את רובם, כיון שאותם מעטים ישובו אל ה', כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה – צדקת מעשיהם הטובים תשטוף את הכליון שנגזר עליהם, וה' ירחם על עמו.
(כג) כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה – ואף על פי שגזירת הכליון היא גזירה נחרצת שבהכרח תבוא, מכל מקום כיון שיחזרו ישראל בתשובה, ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל הָאָרֶץ – יעביר ה' את קיום הגזירה על אומות העולם, ותהיה הכליה בגויים מנאצי ה', ואילו ישראל ירוחמו ויינצלו.
