כז וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָס֤וּר סֻבֳּלוֹ֙ מֵעַ֣ל שִׁכְמֶ֔ךָ וְעֻלּ֖וֹ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֑ךָ וְחֻבַּ֥ל עֹ֖ל מִפְּנֵי־שָֽׁמֶן׃ כח בָּ֥א עַל־עַיַּ֖ת עָבַ֣ר בְּמִגְר֑וֹן לְמִכְמָ֖שׂ יַפְקִ֥יד כֵּלָֽיו׃ כט עָֽבְרוּ֙ מַעְבָּרָ֔ה גֶּ֖בַע מָל֣וֹן לָ֑נוּ חָֽרְדָה֙ הָֽרָמָ֔ה גִּבְעַ֥ת שָׁא֖וּל נָֽסָה׃ ל צַֽהֲלִ֥י קוֹלֵ֖ךְ בַּת־גַּלִּ֑ים הַקְשִׁ֥יבִי לַ֖יְשָׁה עֲנִיָּ֥ה עֲנָתֽוֹת׃ לא נָֽדְדָ֖ה מַדְמֵנָ֑ה יֹֽשְׁבֵ֥י הַגֵּבִ֖ים הֵעִֽיזוּ׃ לב ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַֽעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ הַ֣ר בַּת־צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרֽוּשָׁלִָֽם׃
֍ ֍ ֍
(כז) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יָסוּר סֻבֳּלוֹ של סנחריב מֵעַל שִׁכְמֶךָ, שלא יצטרכו ישראל לתת לו מס, וְעֻלּוֹ יסור מֵעַל צַוָּארֶךָ, שלא יהיו כפופים לו כלל, וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן, כלומר, ממשיל את הדבר לשור שבאים לתת עליו עול, שכאשר צווארו עב ושמן אין העול יכול להקיפו, ואז שוברים את העול כדי שלא יזיק לצואר, כך זכותו של חזקיהו מלך יהודה גדולה וחזקה, ועולו של מלך אשור קטן מלעצור כח כנגד הצואר הזה, ולכן ישבר העול מפניו, ותוכחד מלכות אשור מפני מלכות יהודה.
(כח) ומצייר עתה איך בא מלך אשור בכח גדול אל ארץ יהודה, בראשית ביאתו בָּא עַל עיר ששמה עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו, להקל על משאו.
(כט) עָבְרוּ מַעְבָּרָה – עבר עם צבאו במעבר של מכמש, גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ – לן עם צבאו בגבע, ואז נודעה ביאתו לכל הארץ, ומחמת כן חָרְדָה הָרָמָה, וגם גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה.
(ל) וכנגד כל היראה והפחד שאחזו ביושבי הארץ, מצווה הנביא צַהֲלִי קוֹלֵךְ – הרימי קול צהלה העיר בַּת גַּלִּים אשר בארץ יהודה, ותגביהי את קול צהלתך, עד אשר הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת – שיקשיבו לקול צהלתך העיר ליש, והעיר ענתות הָעֲנִיָּה, שהיו סמוכות לירושלים.
(לא) ובאותו הזמן היו יושבי הערים מפחדים ממלך אשור, עד אשר נָדְדָה ממקומה העיר מַדְמֵנָה, ויֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ – אספו את כל רכושם למקום בטוח מהאויב.
(לב) וכנגד זה לועגים לו בני ציון וירושלים, וכאילו אומרים לבני הערים שסביבותיהם שאין להם מה לחשוש, כי עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד – מלך אשור בעל כרחו ישאר לעמוד בעיר נוב הסמוכה לירושלים, ולא ילך הלאה, כי שם תהא מפלתו, יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם – הר ציון וירושלים מנופפים בידם לרמז ליושבי הערים שסביבותיהם שאין להם לירא ממלך אשור, כי מיד תבוא מפלתו.
