שיעור 552, ספר תהילים, פרק קיט, ג-ה

(ג) אַ֭ף לֹֽא־פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑ה בִּדְרָכָ֥יו הָלָֽכוּ׃

(ד) אַ֭תָּה צִוִּ֥יתָה פִקֻּדֶ֗יךָ לִשְׁמֹ֥ר מְאֹֽד׃

(ה) אַֽ֭חֲלַי יִכֹּ֥נוּ דְרָכָ֗י לִשְׁמֹ֥ר חֻקֶּֽיךָ׃

(ג) ומלבד התועלת בעניני האמונה והידיעה, יש תועלת נוספת בדרישת עדויות התורה לענין המעשים, שילמד האדם שה' מעניש את עושי הרשעה, כפי שעשה לדור המבול, ליושבי סדום ולאנשי מצרים, ומבין מה הם הדרכים הישרות והראויות בעיני ה'. ועל ידי זה רוצה האדם לנהוג כמו ה' וללכת בדרכיו, ולכן אַף לֹא פָעֲלוּ אנשים אלו פעולות של עַוְלָה, אלא בִּדְרָכָיו של ה' הָלָכוּ (ולשון 'פעולה' מורה על התחלת ההתעסקות בדבר, ורוצה לומר, שלא רק שלא יעשו מעשה גמור של עַוְלָה, אלא אפילו לא יתעסקו בתחילת מעשה שיש בסופו עַוְלָה).

(ד) אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ, שהם המצוות שיש בהם עדות על מעשי ה', כמו מצוות השבת המעידה על בריאת העולם, והמועדים שהם זכר ליציאת מצרים, לִשְׁמֹר מְאֹד, כדרך ששומר אדם יהלומים ודברים יקרים.

(ה) אַחֲלַי – אֲיַחֵל ואתפלל לה' שיִכֹּנוּ דְרָכָי – יהיו דרכי והנהגותי מוכנים לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ, שהם המצוות שאין טעמם ידוע לאדם, והיצר הרע מסית אותו לעבור עליהם כיון שאינו מבין אותם, ולכן אתפלל שיהיו דרכי שלימות, באופן שאשמור גם את החוקים.