שיעור 558, ספר תהילים, פרק קיט, כב-כד
(כב) גַּ֣ל מֵֽ֭עָלַי חֶרְפָּ֣ה וָב֑וּז כִּ֖י עֵֽדֹתֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃
(כג) גַּ֤ם יָֽשְׁב֣וּ שָׂ֭רִים בִּ֣י נִדְבָּ֑רוּ עַ֝בְדְּךָ֗ יָשִׂ֥יחַ בְּחֻקֶּֽיךָ׃
(כד) גַּֽם־עֵ֭דֹתֶיךָ שַֽׁעֲשֻׁעָ֗י אַנְשֵׁ֥י עֲצָתִֽי׃
(כב) גַּל – תגול ותסיר מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז שמחרפים ומבזים אותי הרשעים על כך שנראה שהצדיק סובל ומתייסר בעולם הזה, כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי, והעדות הם מעשי התורה המעידים על השגחת ה' בעולמו, ושם אראה כי השגחת ה' חופפת על הצדיקים להצילם ולשומרם, ולא יוכלו לבזות אותי בדברים אלו.
(כג) גַּם – הגם שיָשְׁבוּ שָׂרִים של אומות העולם ובִּי נִדְבָּרוּ, לומר שאין טעם לחוקי התורה, עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ, כי אני כעבד שאינו חוקר ושואל לטעמי הציוויים של אדונו, אלא עושה את רצונו בלי לחשוש לשום דבר.
(כד) גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי – העדות שבתורה, המספרת על הצלחת ישראל כשהם עושים את רצון ה' וחוקיו, וכמו בהקרבת הקרבנות שאין טעמם ידוע לנו, תשעשע ותשמח אותי, כי על ידי זה אדע שקיום החוקים, הגם שאין טעמם ידוע, מועיל תמיד, ועל ידי זה שומע ה' את תפילת עמו והשגחתו דבקה בם להצילם מכל רע, ועדויות אלו הם כביכול אַנְשֵׁי עֲצָתִי, כי אתייעץ עמם כיצד לנהוג במעשי, והם ילמדו אותי את כחם וחשיבותם של החוקים, הגם שאיני משיג את טעמיהם.
