שיעור 560, ספר תהילים, פרק קיט, כט-לב

(כט) דֶּֽרֶךְ־שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּי וְֽתוֹרָתְךָ֥ חָנֵּֽנִי׃

(ל) דֶּֽרֶךְ־אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי׃

(לא) דָּבַ֥קְתִּי בְעֵֽדְו͏ֹתֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה אַל־תְּבִישֵֽׁנִי׃

(לב) דֶּֽרֶךְ־מִצְו͏ֹתֶ֥יךָ אָר֑וּץ כִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי׃

(כט) כיון שביקש לעיל (פסוק י"ח) "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ", חוזר ומתפלל עתה שבזמן שיעיין בסודות התורה, דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי, שלא אטעה בהבנת הדברים, וְתוֹרָתְךָ האמיתית חָנֵּנִי.

(ל) מאחר וביקש (פסוק כ') "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת", והיינו שיתאווה לכך שיעשה ה' משפטים ועונשים ברשעים, מוסיף ואומר עתה, כיון שלפעמים נראה בעולם הזה שדרך רשעים צלחה ואילו הצדיקים מתייסרים, לכן דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי, להאמין שיש עולם אחר ונצחי שבו יקבל הצדיק את שכרו והרשע את עונשו, ועל ידי זה מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי – השויתי וערכתי את המשפטים זה כנגד זה, רעת הצדיק בעולם הזה לעומת טובתו הנצחית בעולם הבא, וטובת הרשע בעולם הזה לעומת עונשו הנצחי בעולם הבא, ובכך ראיתי שמשפטי ה' אמת.

(לא) אמנם, אף שאני יודע שעיקר הגמול הוא בעולם הבא, מכל מקום יש בני אדם שאינם משיגים זאת, ומחמת כן הם לועגים ומחרפים את הצדיקים המתייסרים בעולם הזה, ולכן אבקש שכיון שדָּבַקְתִּי בְעֵדְו‍ֹתֶיךָ, המעידים שה' נותן שכר טוב לצדיקים, ומכח עדויות אלו לועגים עלי שאני צדיק ורע לי, לכן יְיָ, אַל תְּבִישֵׁנִי ממלעיגים אלו, ותן לי שכר טוב גם בעולם הזה, וכשם שביקש לעיל (פסוק כ"ב) "גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי", כלומר, שלא יחרפוהו ויבזוהו על כך שהוא צדיק ורע לו.

(לב) גם כאשר איני מבין את כל פרטי המצוות (שעל ענין זה יבקש בפסוק ל"ה), מכל מקום דֶּרֶךְ מִצְו‍ֹתֶיךָ – בדרך הגדולה והעיקרית הכוללת את עיקר עניינם של המצוות, אָרוּץ, מאחר ודרך זו מובנת וידועה לי, שהיא מוליכה אל האמונה, אל המידות הטובות וההנהגות הישרות שבין אדם לחבירו, ואני הולך בה במהירות ובמרוצה, כִּי דרך זו תַרְחִיב את לִבִּי, כאשר אויבי הנפש, שהם המידות הרעות, יצרו את לב האדם על ידי בקשת הקנאה התאוה ושאר הדברים הרעים, הרי דרך המצוות תרחיב את הלב מכל צרותיו, ובה ינצח את המידות והתאוות הרעות.