שיעור 562, ספר תהילים, פרק קיט, לז-מ

(לז) הַֽעֲבֵ֣ר עֵ֭ינַי מֵֽרְא֣וֹת שָׁ֑וְא בִּדְרָכֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃

(לח) הָקֵ֣ם לְ֭עַבְדְּךָ אִמְרָתֶ֑ךָ אֲ֝שֶׁ֗ר לְיִרְאָתֶֽךָ׃

(לט) הַֽעֲבֵ֣ר חֶ֭רְפָּתִי אֲשֶׁ֣ר יָגֹ֑רְתִּי כִּ֖י מִשְׁפָּטֶ֣יךָ טוֹבִֽים׃

(מ) הִ֭נֵּה תָּאַ֣בְתִּי לְפִקֻּדֶ֑יךָ בְּצִדְקָֽתְךָ֥ חַיֵּֽנִי׃

(לז) ומוסיף לבקש בענין זה, הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא – מלראות ולהתבונן בשכר שאקבל, שזהו דבר שוא לעומת התכלית האמיתית שיש ללמוד מעדויות התורה, בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי – תן את עיני להתבונן בעדויות אלו כדי ללמוד את דרכיך, שהם חסד ורחמים, ואחיה את עצמי בכך שאלך בדרכים אלו.

(לח) אמנם אף שאיני עובד את ה' עבור השכר המובטח לי, בכל זאת אבקש, הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ – קיים את מה שאמרת והבטחת לתת לי, שתתקיים מלכותי ויתקיימו כל הטובות שהבטחת לי, אך לא מפני שאני חפץ בשכר זה לטובת עצמי, אלא אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ – מפני שהם יהיו סיבה לאנשים אחרים ליראה את שמך, כשיראו שה' מברך את הצדיקים ומקיים להם את בריתו וחסדו.

(לט) הַעֲבֵר את חֶרְפָּתִי, והחרפה היא בכך אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי ופחדתי שמחמת חטאי לא תתקיים מלכותי ולא יתקיימו הבטחותיך להיטיב לי, וזה היה לי לחרפה, כִּי באמת מִשְׁפָּטֶיךָ שתשפוט אותי ותענישני, טוֹבִים – הם לתכלית הטוב, שהרי על ידי זה תסלח לעווני. והעברת החרפה תהיה בכך שיעשה ה' אות לטובה בפני רבים על כך שמחל על עווני, ויראו שונאי ויבושו.

(מ) הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ, כי הפקודים הם המצוות המורות על הניסים שעשה ה' לישראל, והנהגה זו קיימת לעולם עם ההולכים בדרכי ה', ואמנם הנהגה זו קיימת גם כפי המשפט הראוי לאדם לפי מעשיו, וגם בדרך צדקה וחסד יותר מכפי הראוי לו, ואבקש כי בְּצִדְקָתְךָ – בדרך הצדק שלך, שהיא עשיית חסד עם האדם יותר מכפי הראוי לו לפי מעשיו, חַיֵּנִי הגם שחטאתי.