שיעור 576, ספר תהילים, פרק קיט, צג-צו

(צג) לְ֭עוֹלָם לֹֽא־אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֗֝ם חִיִּיתָֽנִי׃

(צד) לְֽךָ־אֲ֭נִי הֽוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃

(צה) לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִי עֵֽ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן׃

(צו) לְֽכָל־תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץ רְחָבָ֖ה מִצְוָֽתְךָ֣ מְאֹֽד׃

(צג) לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ, כִּי בָם חִיִּיתָנִי.

(צד) כנגד מה שאמר (פסוק פ"ז) "כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ", כי רצו לכלותו מחמת שהוא שומר את פקודי ה', מוסיף לבקש, כיון שלְךָ אֲנִי – השנאה עלי היא בגלל שאני שומר את פקודיך, הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.

(צה) ואמנם לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי, אך אני בעֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן, ואז אראה מכל המעשים המובאים בתורה, שה' מציל את הצדיקים מיד הקמים עליהם, ולכן לא אפחד מהרשעים, כי בודאי תציל אותי.

(צו) ולעיל אמר (פסוק פ"ו) "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי", כלומר, שרדפוהו על כך שאמר שתכלית המצוות היא האמונה בה' ובמצוותיו, מבאר עתה את ראייתו לדבריו, כי לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ – כדי להגיע לתכלית ומטרת הדבר, צריך שתסתיים עשייתו והכנתו, וכמו שתכלית הבית היא לגור בו, אך צריך תחילה לסיים את בנייתו ואז יבוא אל תכליתו, אבל רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד, ואין קץ למצוות בכמותם ובאיכותם, ואם כן כיצד יתכן שתתקיים התכלית של קיום המצוות, אלא ודאי שכל מצוה היא תכלית בפני עצמה, ואף ההליכה אחר המצוה היא תכלית לעצמה, כי תכלית המצוות כולן היא האמונה בה' ועשיית רצונו, ונחת רוח היא לפניו שאמר ונעשה רצונו (ולא כאותם הרודפים אותו בשקר, וטוענים שהם משיגים בשכלם את תכלית המצוות, ומתוך כך באו לבטל אותם).