שיעור 6, מגילת קהלת, פרק א, טו-טז

טו מְעֻוָּ֖ת לֹֽא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹֽא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃ טז דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֨פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃

(טו) מְעֻוָּת – מי שמזלו הטוב התעוות והתקלקל מחמת עבירה שעשה, לֹא יוּכַל לִתְקֹן על ידי ריבוי השתדלות (אך יוכל לתקן ולהחזיר את מזלו הטוב על ידי תשובה ומעשים טובים), וְחֶסְרוֹן – אך מי שמתחילת בריאתו נולד במזל חסר ורע, לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת – לא יוכל להשלים את חסרונו על ידי מצוות ומעשים טובים (כי אין שכר מצוות ניתן בעולם הזה, אלא רק בעולם הבא), ואם כן הַטוֹרַח בעסק החכמה כדי להעשיר, הוא דבר רע.

(טז) ומוסיף לבאר מדוע גם העסק בחכמה כדי להשיג את שאר עניני החכמה, מלבד חכמת התורה, הוא הבל, דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר, אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם, וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת, 'חכמה' הם הכללים שקיבל מאחרים, ו'דעת' היינו שיודע להסביר כל דבר בטעמו (ועל ידי זה מגיע ל'בינה', הוצאת ולימוד דבר מדבר).