(א) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָֽאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ (ב) וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַֽאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ג) הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַֽחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֨קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃ (ד) וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃

֍           ֍            ֍

(פרק יב) בפרשיות אלו מוכיח שמואל את העם על כך שהמליכו עליהם מלך, ותוכחתו היא משני צדדים, גם מצד שפגמו בכבודו, שעד עתה היה שופט עליהם, והם הסירוהו משררתו ומינו מלך. וגם מצד שפגמו בכבוד ה', שהחליפו את מלכות ה' שחפפה עליהם, במלכות בשר ודם.

(א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה, על אף שהייתי יכול רק למנות לכם מלך, ולא הייתי חייב לשמוע לבקשתכם שהמלך יהיה גם השופט, כי מצד הדין אי אפשר להסיר את השופט משררתו אם לא מצאו בו עוול, אף על פי כן שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי, שאמרו 'ושפטנו מלכינו', וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ, והסכמתי שמלך זה יהיה גם השופט אתכם.

(ב) וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי לא השגתי שום טובה במה שעבדתי אתכם כל השנים, כי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי – קפצה עלי זקנה בטרם עת, שהרי היה בן חמישים שנה באותה שעה, וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם, כחלק מהעם, ולא ירשו בני את גדולתי, וְלא היה ראוי לכם להעבירני משררתי, שהרי אֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, ולא התרשלתי בעבודתי.

(ג) וגם לא מצאתם בי כל עוול בענייני המשפט ולקיחת שוחד, כי הִנְנִי לפניכם, עֲנוּ בִי – אמרו לי אם יש לכם טענות כנגדי, ועתה לא תחניפו לי, באשר אנו לנֶגֶד ה', וְגם לא תפחדו לומר טענותיכם, כיון שאנו נֶגֶד מְשִׁיחוֹ – לפני המלך המשוח, והוא יעשה משפט אמת, וסידר את הדברים מהחמוּר אל הקל, אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי – האם לקחתי בחוזקה את שורו של אחד מכם, וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי – והאם לקחתי ממכם חמור לצורך רכיבתי ממקום למקום, כדרך שהיו לוקחים השופטים מהעם, בהיתר, כשהיו הולכים מעיר לעיר לשופטם. וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי, כלומר שעיכבתי ממונו אצלי, כגון שלא שילמתי לשכיר בזמנו וכדומה, אֶת מִי רַצּוֹתִי – האם ביקשתי מאחד מכם שיתן לי מתנה מרצונו, וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ – והאם לקחתי ממון מאדם שנגזר דינו בבית דין להענש במיתה או מלקות, כדי שתמורת זאת אעלים עיני מעונשו, ואם עשיתי אחד מדברים אלו אימרו לי זאת, וְאָשִׁיב לָכֶם.

(ד) וַיֹּאמְרוּ לו כל ישראל, לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ, לעכב ממון שלא כדין, וְלֹא רַצּוֹתָנוּ, לתת לך מתנות, וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה אפילו אם ביקש לתת לך מתנה מרצונו, וכל שכן שלא לקחת מאיתנו דברים בחוזקה.