שיעור 601, ספר תהילים, פרק קכב, א-ד

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹֽמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית יְהוָ֣ה נֵלֵֽךְ׃

(ב) עֹֽ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרֽוּשָׁלִָֽם׃

(ג) יְרֽוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃

(ד) שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם יְהוָֽה׃

פרק קכב

מזמור זה מדבר בשבח ירושלים עיר הקודש ובית המקדש:

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד, הנה עם ישראל בכללותו הוא כגוף אחד המחולק לאיברים רבים, שהם כל האנשים הפרטיים שבעם, ובית המקדש הוא המכין את האומה בכללותה להשראת השכינה, ועל כן שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ, כי שם משכן השכינה ורוח הקודש.

(ב) אמנם, עוד בטרם נבוא אל בית ה', עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ – עמדה האומה על מכונה, להיות גוף חי ושלם, כבר בהיותנו בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם.

(ג) והטעם לכך, כי יְרוּשָׁלִַם היא הַבְּנוּיָה – הבונה ומאחדת את העם, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו – היא העיר שאליה ובעבורה יתחברו כל חלקי ישראל להיות כגוף אחד מאוחד.

(ד) והטעם לכך, לפי שֶׁשָּׁם עָלוּ בשלשת הרגלים כל השְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ, והתחברו כולם בעיר הזאת, ועיר זו היא עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, להעיד עליהם שהם עם אחד ומאוחד, כי כולם מתקבצים שם לאותה תכלית, לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ, ותכלית זו היא הכח הפנימי המקשר ומחבר את כל אנשי ישראל להיות לגוף אחד, והעיר ירושלים שבה הם מתקבצים היא כמו הלב, שבו מתקיימת רוח החיים המחיה את הגוף כולו.