ד ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּֽהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם־רָ֑ב ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶֽאֱסָפִ֔ים ה֣' צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה׃ ה בָּאִ֛ים מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק מִקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם ה֙' וּכְלֵ֣י זַעְמ֔וֹ לְחַבֵּ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ו הֵילִ֕ילוּ כִּ֥י קָר֖וֹב י֣וֹם ה֑' כְּשֹׁ֖ד מִשַּׁדַּ֥י יָבֽוֹא׃ ז עַל־כֵּ֖ן כָּל־יָדַ֣יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכָל־לְבַ֥ב אֱנ֖וֹשׁ יִמָּֽס׃
֍ ֍ ֍
(ד) באותה שעה, שהוכנה המרידה והמלחמה במלכות בבל, היו הם יושבים לבטח במקומם, וכאיש היושב בארמונו ושומע מרחוק קוֹל הָמוֹן בֶּהָרִים, ועדיין אינו יודע מה רצונם, ואינו רואה אותם בבירור אלא כדְּמוּת עַם רָב, עד שהם מתקרבים ורואה הוא שקולם הוא קוֹל שְׁאוֹן מַמְלְכוֹת גּוֹיִם נֶאֱסָפִים למלחמה, וכביכול ה' צְבָאוֹת הוא מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה, כי לא הלכו בפקודת מלך ומושל, אלא על פי דבר ה'.
(ה) ועתה התקרבו יותר עד שניתן לדבר עמם ולשאול מהיכן באו, ועל זה ענו כי הם בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם, ועל השאלה מי הם, השיבו, ה' וּכְלֵי זַעְמוֹ, ומדוע באו לכאן, כדי לְחַבֵּל את כָּל הָאָרֶץ של בבל, וכוונת המליצה הזו לצייר איך היו אנשי בבל באותו זמן שאננים ושקטים ולא חששו כלל ממלחמה, ולא הרגישו באויבים כלל עד שכבר היו סמוכים אליהם, ונלחמו בהם ונצחום.
(ו) עתה פונה הנביא בחזיונו אל אנשי בבל ואומר להם, הֵילִילוּ – אין לכם דבר לעשות מלבד לְיַלֵל ולבכות, כִּי קָרוֹב יוֹם ה' – קרוב הוא היום שבו יעניש אותם ה', ומחמת כן יגדל בהם הפחד הפתאומי על הצרה הקרובה, אך מאידך לא יוכלו לעשות דבר, כיון שכְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא – השדידה של מלכותם תבוא מכח ה', שאין עצה ואין גבורה לנגדו.
(ז) וכיון שזו גזירה הבאה אליהם מעם ה', עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה, ולא יעשו דבר להכין צרכי מלחמה, וכיון שיום זה קרוב לבוא, וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס מהפחד והבהלה הפתאומיים.
