יד וְהָיָה֙ כִּצְבִ֣י מֻדָּ֔ח וּכְצֹ֖אן וְאֵ֣ין מְקַבֵּ֑ץ אִ֤ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצ֖וֹ יָנֽוּסוּ׃ טו כָּל־הַנִּמְצָ֖א יִדָּקֵ֑ר וְכָל־הַנִּסְפֶּ֖ה יִפּ֥וֹל בֶּחָֽרֶב׃ טז וְעֹֽלְלֵיהֶ֥ם יְרֻטְּשׁ֖וּ לְעֵֽינֵיהֶ֑ם יִשַּׁ֨סּוּ֙ בָּֽתֵּיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֖ם תִּשָּׁכַֽבְנָה׃
֍ ֍ ֍
(יד) בעת שיתקיים העונש בבני בבל, יימצאו בה בני אדם רבים שהגיעו מארצות אחרות, לצורך מסחר וכדומה, כיון שבאותו זמן היתה בבל למרכז הארצות והעמים, ומתאר הנביא תחילה את אשר יארע להם [ואחר כך יבאר את עונשם של בני בבל בעצמם], וְהָיָה כִּצְבִי מֻדָּח – יהיו אותם אנשים כצבי שהודח ממעונו, ומחפש מקום ללון בו, וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ – כצאן שאיבדו את העדר, ואין מי שיקבצם בחזרה, וכך אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ, שכל אחד יחפש את בני עמו הנמצאים בבבל לברוח יחד עמם, וכצבי המחפש מקום לעצמו כך וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ.
(טו) והטעם שיחפש כל אחד את בני עמו להמלט עמם מבבל ולא ימלט לבדו, כיון שכָּל הַנִּמְצָא לבדו בדרך יִדָּקֵר בחרב, והטעם שלא יתחברו לבני בבל להלחם באויביהם, וְכָל הַנִּסְפֶּה – כיון שכל מי שיתווסף לצבא בבל יִפּוֹל בֶּחָרֶב.
(טז) ממשיך הנביא במה שיקרה לאותם בני אדם שבאו מארצות אחרות לבבל, וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ באכזריות לְעֵינֵיהֶם, עד שלא תוכר צורתם, יִשַּׁסּוּ [-יבוזו] בָּתֵּיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַבְנָה.
