יז הִנְנִ֛י מֵעִ֥יר עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־מָדָ֑י אֲשֶׁר־כֶּ֨סֶף֙ לֹ֣א יַחְשֹׁ֔בוּ וְזָהָ֖ב לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃ יח וּקְשָׁת֖וֹת נְעָרִ֣ים תְּרַטַּ֑שְׁנָה וּפְרִי־בֶ֨טֶן֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ עַל־בָּנִ֖ים לֹֽא־תָח֥וּס עֵינָֽם׃ יט וְהָֽיְתָ֤ה בָבֶל֙ צְבִ֣י מַמְלָכ֔וֹת תִּפְאֶ֖רֶת גְּא֣וֹן כַּשְׂדִּ֑ים כְּמַהְפֵּכַ֣ת אֱלֹהִ֔ים אֶת־סְדֹ֖ם וְאֶת־עֲמֹרָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יז) עתה מתנבא הנביא על מה שיקרה באותו זמן לבני בבל עצמם [כי בשונה מהנהגתם של צבא מדי כלפי הזרים שיהיו בבבל, שעיקר חפצם יהיה ליטול את ממונם, כלפי אנשי בבל לא תהיה מגמתם ליטול ממון אלא ליטול נפשות], הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מלכות מָדָי, אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ – לא יהא נחשב אצלם למאומה, וְזָהָב, אף על פי שיהא נחשב בעיניהם, מכל מקום לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ במלחמה זו, אלא ירצו רק להרוג את אנשי בבל.
(יח) וּקְשָׁתוֹת של צבא מדי, נְעָרִים של בני בבל תְּרַטַּשְׁנָה, וּפְרִי בֶטֶן, שהם העוללים הקטנים, לֹא יְרַחֵמוּ, עַל בָּנִים, הגדולים יותר, שיש מהם תועלת ממונית, שיכולים הם להשתמש בהם כעבדים, לֹא תָחוּס עֵינָם להחיותם ולהשתעבד בהם, אלא יהרגום.
(יט) וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת – בבל, שהיתה עיר המלוכה של הכשדים, היתה בנויה לתפארת וכלילת יופי, תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים – כי היא היתה גאוותה של מלכות כשדים, כי ככל שתגדל המלכות כך תהיה מפוארת עיר המלוכה, ועתה, בעת העונש, תהיה בבל כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה.