א כִּי֩ יְרַחֵ֨ם ה֜' אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וּבָחַ֥ר עוֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְהִנִּיחָ֖ם עַל־אַדְמָתָ֑ם וְנִלְוָ֤ה הַגֵּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנִסְפְּח֖וּ עַל־בֵּ֥ית יַֽעֲקֹֽב׃ ב וּלְקָח֣וּם עַמִּים֮ וֶֽהֱבִיא֣וּם אֶל־מְקוֹמָם֒ וְהִֽתְנַחֲל֣וּם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל אַדְמַ֣ת ה֔' לַֽעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָח֑וֹת וְהָיוּ֙ שֹׁבִ֣ים לְשֹֽׁבֵיהֶ֔ם וְרָד֖וּ בְּנֹֽגְשֵׂיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
פרק יד (א) וסיבת גאולת ישראל באותו זמן תהיה באחת משתי דרכים, א. גם אם לא יהיו להם זכויות מספיקות כדי להגאל, כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב, ו'יעקב' זהו כינוי להמון העם, שאף אם לא יהיו זכויותיהם מרובות, ירחם עליהם ה' בגלותם ויגאל אותם, ב. אם ירבו זכויותיהם, וּבָחַר ה' עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, ו'ישראל' זהו כינוי לחשובים והצדיקים שבעם, שמצד מעשיהם הטובים וזכויותיהם יהיו ראויים להגאל בדין, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם, ויתן להם מנוחה מכל אויביהם, ולכן יהיה הכרח לבטל את מלכות הכשדים תחילה, וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, כיון שיהיו שלוים ומצליחים, וְנִסְפְּחוּ [-יהיו טפלים] עַל בֵּית יַעֲקֹב.
(ב) אף שבתחילת הגאולה, כשעדיין לא יהיו ישראל בשלוה גמורה, יקבלו גרים, אבל לאחר מכן, כשיהיו ישראל בשלוה, והגרים הבאים להתגייר יעשו זאת רק כדי לחיות בשלוה עם ישראל, לא יקבלו עוד גרים, וּלְקָחוּם עַמִּים, וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם, וְהִתְנַחֲלוּם [-ינחלו את אותם גויים] בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת ה' לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, אך לא לגרי צדק, וְהָיוּ ישראל שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם – יקחו בשבי את אותם ששבו אותם בגלותם, וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם – ישעבדו בעבודת פרך את אותם שעינו אותם בגלותם. [אף על פי שמסדר הכתובים נראה שנבואה זו היתה צריכה להתקיים בסיום גלות בבל, זהו אם היו ישראל זוכים והיו נגאלים אז בגאולה שלימה ונצחית. אך כיון שלא זכו, נשארו יעודי נבואה זו עתידים להתקיים בביאת המשיח באחרית הימים].
