טז רֹאֶ֨יךָ֙ אֵלֶ֣יךָ יַשְׁגִּ֔יחוּ אֵלֶ֖יךָ יִתְבּוֹנָ֑נוּ הֲזֶ֤ה הָאִישׁ֙ מַרְגִּ֣יז הָאָ֔רֶץ מַרְעִ֖ישׁ מַמְלָכֽוֹת׃ יז שָׂ֥ם תֵּבֵ֛ל כַּמִּדְבָּ֖ר וְעָרָ֣יו הָרָ֑ס אֲסִירָ֖יו לֹא־פָ֥תַח בָּֽיְתָה׃ יח כָּל־מַלְכֵ֥י גוֹיִ֖ם כֻּלָּ֑ם שָֽׁכְב֥וּ בְכָב֖וֹד אִ֥ישׁ בְּבֵיתֽוֹ׃ יט וְאַתָּ֞ה הָשְׁלַ֤כְתָּ מִֽקִּבְרְךָ֙ כְּנֵ֣צֶר נִתְעָ֔ב לְבֻ֥שׁ הֲרֻגִ֖ים מְטֹ֣עֲנֵי חָ֑רֶב יֽוֹרְדֵ֥י אֶל־אַבְנֵי־ב֖וֹר כְּפֶ֥גֶר מוּבָֽס׃ כ לֹֽא־תֵחַ֤ד אִתָּם֙ בִּקְבוּרָ֔ה כִּֽי־אַרְצְךָ֥ שִׁחַ֖תָּ עַמְּךָ֣ הָרָ֑גְתָּ לֹֽא־יִקָּרֵ֥א לְעוֹלָ֖ם זֶ֥רַע מְרֵעִֽים׃
֍ ֍ ֍
(טז) רֹאֶיךָ – גם אותם הרגילים לראותך תמיד, ומכירים אותך, אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ – ישגיחו ויתבוננו אליך במיוחד, לראות האם אכן אתה הוא, ויאמרו בתמיהה, הֲזֶה הָאִישׁ שבחייו היה מַרְגִּיז את כל הָאָרֶץ, ומַרְעִישׁ את כל המַמְלָכוֹת.
(יז) שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר – הפך את המקומות המיושבים שבעולם למדבר שממה, וְעָרָיו הָרָס – גם את הערים של ארצו הרס בחלקם, כאשר לא שמעו לקולו, אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה – גם כאשר היו האסירים בבית הסוהר לא פתח את קשרי ידיהם.
(יח) ואותו מלך חזק נהפך עתה להיות גרוע מכל המלכים, כי כָּל מַלְכֵי גוֹיִם, לאחר מיתתם, כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד, כדרך קבורת המלכים, בכבוד גדול, ונקברו אִישׁ בְּבֵיתוֹ – במקום המיוחד לקבורתו, במקום קבורות המלכים המוכנים להם בחייהם.
(יט) וְאַתָּה, מלך בבל, לא נקברת בכבוד, אלא הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ, ולא הניחוך לשכב שם, וגם אותו קבר לא היה מכובד כדרך המלכים, אלא נקברת כְּנֵצֶר נִתְעָב, כדרך שמשליכים את פגרי הבהמות, והוציאוך משם בבזיון גדול, לְבֻשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב – הלבישוך בגדים שמצויר עליהם בני אדם הרוגים, להזכיר את רוב הרציחות שעשית בחייך [וכפי שאכן התקיימה נבואה זו, שלאחר קבורת נבוכדנצר רצו להמליך את בנו, אויל מרודך, וכיון שחשש שאביו עדיין חי ויחזור למלכותו וירצה להורגו [כפי שאירע פעם אחת, שנהפך נבוכדנצר לחיה למשך שבע שנים, ואחר כך חזר למלכותו], לא הסכים למלוך עד שהוציאו את נבוכדנצר מקברו וגררוהו בכל העיר בבזיון גדול]. ולא רק שלא דמתה קבורתך לקבורת מלכים, אלא אפילו יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס – אותם מתים המשליכים אותם לקבורה ללא תכריכים, כפגרי בהמות, (כ) לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה – גם אליהם לא תדמה בקבורתך, כי אינך ראוי לקבורה כלל, ולכן הושלך מקברו למאכל לכלבים, כִּי אפילו את אַרְצְךָ שִׁחַתָּ, וגם את עַמְּךָ הָרָגְתָּ, ובודאי שאין מי שיכבד אותך לאחר מיתתך, ואפילו לא בני עמך, ולא זו בלבד, אלא ראוי לך שלֹא יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים – לא ישבו על כסאך בניך אחריך.
