כא הָכִ֧ינוּ לְבָנָ֛יו מַטְבֵּ֖חַ בַּֽעֲוֹ֣ן אֲבוֹתָ֑ם בַּל־יָקֻ֨מוּ֙ וְיָ֣רְשׁוּ אָ֔רֶץ וּמָֽלְא֥וּ פְנֵֽי־תֵבֵ֖ל עָרִֽים׃ כב וְקַמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם ה֣' צְבָא֑וֹת וְהִכְרַתִּ֨י לְבָבֶ֜ל שֵׁ֥ם וּשְׁאָ֛ר וְנִ֥ין וָנֶ֖כֶד נְאֻם־הֽ'׃ כג וְשַׂמְתִּ֛יהָ לְמוֹרַ֥שׁ קִפֹּ֖ד וְאַגְמֵי־מָ֑יִם וְטֵֽאטֵאתִ֨יהָ֙ בְּמַטְאֲטֵ֣א הַשְׁמֵ֔ד נְאֻ֖ם ה֥' צְבָאֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(כא) ממשיך הנביא ואומר את הראוי לעשות למשפחתו של נבוכדנצר. הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ – התכוננו להרוג את כל בניו, בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם. ומלבד זאת ראוי לעשות כן לבַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ – שלא יקומו צאצאיו בזמן מן הזמנים ויטענו שכל העולם שייך להם בירושה מנבוכדנצר, ששלט על כל העולם, ועל ידי שייהרגו כל בניו, וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים מיושבות, מה שלא יהיה אם ישארו בניו חיים, שיחריבו את העולם, כפי שעשה נבוכדנצר.
(כב) משיב ה' ואומר, וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם – על בניו של נבוכדנצר, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, ולא רק שאכרית אותם, אלא אוסיף וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר – אכרית את המלכות עצמה מבבל לגמרי, וְנִין – אכרית את בנו של נבוכדנצר [וזהו בלשצר, שבזמנו חרבה מלכות בבל], וָנֶכֶד [זו ושתי, בתו של בלשצר, אשת אחשורוש, שגם ממנה נכרתה המלכות], נְאֻם ה'.
(כג) ולא רק המלכות תילקח מבבל, אלא הארץ עצמה תחרב, וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד – אתן את ארץ בבל ירושה לקיפוד, שהוא מין עוף המצוי במדבר, וְאַגְמֵי מָיִם, וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, שתהיה שממה לעולם, נְאֻם ה' צְבָאוֹת.