כד נִשְׁבַּ֛ע ה֥' צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֞א כַּֽאֲשֶׁ֤ר דִּמִּ֨יתִי֙ כֵּ֣ן הָיָ֔תָה וְכַֽאֲשֶׁ֥ר יָעַ֖צְתִּי הִ֥יא תָקֽוּם׃ כה לִשְׁבֹּ֤ר אַשּׁוּר֙ בְּאַרְצִ֔י וְעַל־הָרַ֖י אֲבוּסֶ֑נּוּ וְסָ֤ר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ עֻלּ֔וֹ וְסֻ֨בֳּל֔וֹ מֵעַ֥ל שִׁכְמ֖וֹ יָסֽוּר׃ כו זֹ֛את הָֽעֵצָ֥ה הַיְּעוּצָ֖ה עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְזֹ֛את הַיָּ֥ד הַנְּטוּיָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃ כז כִּֽי־ה֧' צְבָא֛וֹת יָעָ֖ץ וּמִ֣י יָפֵ֑ר וְיָד֥וֹ הַנְּטוּיָ֖ה וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃
֍ ֍ ֍
(כד) נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת על דבר זה, לֵאמֹר, אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי – האמצעים שבהם חשבתי להגיע אל התכלית המבוקשת, כֵּן הָיָתָה, וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי – התכלית עצמה, הִיא תָקוּם.
(כה) ומבאר עתה את האמצעי ואת התכלית, האמצעי היה לִשְׁבֹּר את אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ – תהיה תבוסתו בהרי ישראל, כדי יידעו כולם שיד ה' עשתה זאת, ולא יזידו שום אומה ולשון להלחם בהם, והתכלית היתה וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ של מלך אשור, וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר.
(כו) זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ, כי התכלית היתה שיהיו ישראל בני חורין לגמרי, גם ממלך אשור וגם משאר מלכויות, וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם, שמי שימלא ליבו להשתעבד בישראל יענש כמו מלך אשור.
(כז) כִּי ה' צְבָאוֹת יָעָץ להכרית את מלך אשור, ולהטיל אימה על כל העמים, וּמִי יָפֵר את עצתו. וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה על כל העמים, שזהו האמצעי להגיע לתכלית זו, וּמִי יְשִׁיבֶנָּה.
