ט וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גֹּ֣שׁוּ הֵ֔נָּה וְשִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י ה֥' אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ י וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּ֛י אֵ֥ל חַ֖י בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהוֹרֵ֣שׁ יוֹרִ֣ישׁ מִ֠פְּנֵיכֶם אֶת־הַכְּנַֽעֲנִ֨י וְאֶת־הַֽחִתִּ֜י וְאֶת־הַֽחִוִּ֗י וְאֶת־הַפְּרִזִּי֙ וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֔י וְהָֽאֱמֹרִ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ יא הִנֵּה֙ אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית אֲד֖וֹן כָּל־הָאָ֑רֶץ עֹבֵ֥ר לִפְנֵיכֶ֖ם בַּיַּרְדֵּֽן׃ יב וְעַתָּ֗ה קְח֤וּ לָכֶם֙ שְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר אִ֔ישׁ מִשִּׁבְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃ יג וְהָיָ֡ה כְּנ֣וֹחַ כַּפּ֣וֹת רַגְלֵ֣י הַכֹּֽהֲנִ֡ים נֹֽשְׂאֵי֩ אֲר֨וֹן ה֜ אֲד֤וֹן כָּל־הָאָ֨רֶץ֙ בְּמֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן מֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ יִכָּ֣רֵת֔וּן הַמַּ֥יִם הַיֹּֽרְדִ֖ים מִלְמָ֑עְלָה וְיַֽעַמְד֖וּ נֵ֥ד אֶחָֽד׃ יד וַיְהִ֗י בִּנְסֹ֤עַ הָעָם֙ מֵאָ֣הֳלֵיהֶ֔ם לַֽעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְהַכֹּֽהֲנִ֗ים נֹ֥שְׂאֵ֛י הָֽאָר֥וֹן הַבְּרִ֖ית לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ טו וּכְב֞וֹא נֹֽשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹֽשְׂאֵ֣י הָֽאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כָּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר׃ טז וַיַּֽעַמְד֡וּ הַמַּיִם֩ הַיֹּֽרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜ד מֵֽאָדָ֤ם הָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּֽרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָֽעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּ֣מּוּ נִכְרָ֑תוּ וְהָעָ֥ם עָֽבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ׃ יז וַיַּֽעַמְד֣וּ הַכֹּֽהֲנִ֡ים נֹֽ֠שְׂאֵי הָֽאָר֨וֹן בְּרִית־ה֜ בֶּחָֽרָבָ֛ה בְּת֥וֹךְ הַיַּרְדֵּ֖ן הָכֵ֑ן וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עֹֽבְרִים֙ בֶּחָ֣רָבָ֔ה עַ֤ד אֲשֶׁר־תַּ֨מּוּ֙ כָּל־הַגּ֔וֹי לַֽעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃
֍֍֍
(ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
(י) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם, וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי, כי הארון הולך לפניהם כמו המלך שהולך לפני העם, לכבוש להם את הארץ.
(יא) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית, אשר עליו שורה שכינת אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן, וכיון שה' הוא אדון כל הארץ לכן יבקע הירדן מלפניו, וכמו שהשוערים יפתחו את שערי הארמון לפני אדוניו, כך הארץ תפתח את שעריה, שזהו נהר הירדן, לפני אדון כל הארץ.
(יב) וְעַתָּה, כיון שהנס יהיה על ידי הארון, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שיהיו עדים על הנס, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט.
(יג) וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן, הרי מכח קדושת הארון מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן – כאילו ייחתכו לשני חלקים, כי המים הזורמים מאותו מקום ומטה ימשיכו במרוצתם כרגיל, וייכרתו רק הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה, שלא ימשיכו לזרום למטה, וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד.
(יד) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית היו לִפְנֵי הָעָם.
(טו) וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם, וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כפי שדרכו להיות מלא כֹּל יְמֵי קָצִיר.
(טז) וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה, קָמוּ נֵד אֶחָד, ולא התפשטו לצדדים, ששם היתה עיר ששמה צרתן, ואם היו המים מתפשטים לצדדים היו שוטפים את העיר ואת האנשים שבה, אבל כעת הצטברו המים לגובה, הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם – מאנשי הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְאילו המים הַיֹּרְדִים המשיכו לזרום עַל יָם הָעֲרָבָה, יָם הַמֶּלַח, תַּמּוּ – הסתיימו בטבעם, כיון שנִכְרָתוּ – התנתקו מהמים הזורמים מלמעלה, וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ.
(יז) וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית ה' בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן – בקרקע יבשה לגמרי, אף על פי שהיתה זו קרקע הירדן, והיה זה נס בפני עצמו, כי גם אחרי שהמים מסתיימים נשארת הקרקע לחה ומרופשת, וכאן היתה יבשה לגמרי, וְכָל יִשְׂרָאֵל גם הם עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, ונמשך הנס עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן.
