(לא) וַיַּכּ֞וּ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים מִמִּכְמָ֖שׂ אַיָּלֹ֑נָה וַיָּ֥עַף הָעָ֖ם מְאֹֽד׃ (לב) וַיַּ֤עַט הָעָם֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל וַיִּקְח֨וּ צֹ֧אן וּבָקָ֛ר וּבְנֵ֥י בָקָ֖ר וַיִּשְׁחֲטוּ־אָ֑רְצָה וַיֹּ֥אכַל הָעָ֖ם עַל־הַדָּֽם׃ (לג) וַיַּגִּ֤ידוּ לְשָׁאוּל֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה הָעָ֛ם חֹטִ֥אים לַֽה֖' לֶֽאֱכֹ֣ל עַל־הַדָּ֑ם וַיֹּ֣אמֶר בְּגַדְתֶּ֔ם גֹּלּוּ־אֵלַ֥י הַיּ֖וֹם אֶ֥בֶן גְּדוֹלָֽה׃ (לד) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל פֻּ֣צוּ בָעָ֡ם וַֽאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֡ם הַגִּ֣ישׁוּ אֵלַי֩ אִ֨ישׁ שׁוֹר֜וֹ וְאִ֣ישׁ שְׂיֵ֗הוּ וּשְׁחַטְתֶּ֤ם בָּזֶה֙ וַֽאֲכַלְתֶּ֔ם וְלֹֽא־תֶחֶטְא֥וּ לַֽה֖' לֶֽאֱכֹ֣ל אֶל־הַדָּ֑ם וַיַּגִּ֨שׁוּ כָל־הָעָ֜ם אִ֣ישׁ שׁוֹר֧וֹ בְיָ֛דוֹ הַלַּ֖יְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ־שָֽׁם׃ (לה) וַיִּ֧בֶן שָׁא֛וּל מִזְבֵּ֖חַ לַֽה֑' אֹת֣וֹ הֵחֵ֔ל לִבְנ֥וֹת מִזְבֵּ֖חַ לַֽה'׃ (לו) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל נֵֽרְדָ֣ה אַֽחֲרֵי֩ פְלִשְׁתִּ֨ים ׀ לַ֜יְלָה וְֽנָבֹ֥זָה בָהֶ֣ם ׀ עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר וְלֹֽא־נַשְׁאֵ֤ר בָּהֶם֙ אִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵׂ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ הַכֹּהֵ֔ן נִקְרְבָ֥ה הֲלֹ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִֽים׃ (לז) וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים הַֽאֵרֵד֙ אַֽחֲרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
֍ ֍ ֍
(לא) וַיַּכּוּ ישראל בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים, מִמִּכְמָשׂ אַיָּלֹנָה, וַיָּעַף – התעייפו הָעָם מְאֹד.
(לב) ומיד כשהסתיים היום, והותר להם לאכול, וַיַּעַט – התאספו הָעָם אֶל הַשָּׁלָל, וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר, והקדישו את כל הבהמות לקרבנות שלמים, וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה, וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם – אכלו את הבשר קודם זריקת הדם על גבי המזבח, והדבר אסור.
(לג) וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר, הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה', לֶאֱכֹל עַל הַדָּם. וַיֹּאמֶר שאול, בְּגַדְתֶּם – פשעתם בקדשים, גֹּלּוּ – גלגלו אֵלַי הַיּוֹם – עכשיו (שהרי כבר היה לילה) אֶבֶן גְּדוֹלָה, שאעשה אותה למזבח (שהרי באותו זמן היה המשכן חרב, והותר להקריב קרבנות בכל מקום, ואף על ידי זרים).
(לד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לעבדיו, פֻּצוּ – התפזרו בָעָם, וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם, הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ, וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה, קרוב למזבח, כדי שתוכלו מיד לזרוק את הדם, וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַה' לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם. וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם, אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה, וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם.
(לה) וַיִּבֶן שָׁאוּל מן האבן הזאת מִזְבֵּחַ לַה', אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה', כלומר, אחרי שהתחיל בנייתו בחפזון מפני דוחק העם, ומחמת כן לא נבנה מתחילה כראוי, המשיך לאחר זמן והשלים בנייתו כראוי.
(לו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, כיון שהפלישתים מנוצחים לגמרי, ולא נותר אלא לבזוז את שללם ולמחות את אותם שנשארו מהם, נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה, וְנָבֹזָה בָהֶם עַד אוֹר הַבֹּקֶר, וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ. וַיֹּאמְרוּ לו עבדיו, כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן, הרי אין הדבר פשוט כל כך, כיון שיתכן שנאספו הפלישתים בעריהם שוב, ונצטרך להלחם בהם מלחמה ממש, ולכן נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל הָאֱלֹהִים – ראוי לשאול באורים ותומים כיצד לנהוג.
(לז) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים (-באורים ותומים), הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים, הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עָנָהוּ ה' בַּיּוֹם הַהוּא.
