ה וְהוּכַ֤ן בַּחֶ֨סֶד֙ כִּסֵּ֔א וְיָשַׁ֥ב עָלָ֛יו בֶּֽאֱמֶ֖ת בְּאֹ֣הֶל דָּוִ֑ד שֹׁפֵ֛ט וְדֹרֵ֥שׁ מִשְׁפָּ֖ט וּמְהִ֥ר צֶֽדֶק׃ ו שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּ֣א מְאֹ֑ד גַּֽאֲוָת֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְעֶבְרָת֖וֹ לֹא־כֵ֥ן בַּדָּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ה) ואחרי שאומר הנביא את מה שראוי למלך מואב לומר למלכות יהודה, מוסיף ואומר שאין להם לחשוש שלא ישמעו להם, אלא וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא – יכין מלך יהודה כסא למשפט לברר אם אכן טענותיכם נכונות, והאם ראוי שיריב את ריבכם, וגם אם מצד הדין אינו חייב לעזור לכם, יעשה כן מחמת חסדו, וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד – תהיה ישיבתו על הכסא למען אהבת האמת, ולא מחמת שיקווה לקבל שכר, כי הוא שֹׁפֵט, ולא רק לאחר שבאים בעלי הדין לפניו, אלא וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט – מחפש הוא אחר המשפט, וּמְהִר צֶדֶק – אחרי שיראה מי צודק בדינו, ימהר להוציא כאור משפטו. והמלך הזה, שהוא מבית דוד, וזהו חזקיהו מלך יהודה, בודאי יתן לכם רווח והצלה בארצו.
(ו) אמנם, כנגד כל העצות שנתן הנביא למואב, מבאר עתה שמואב לא יעשו כן, כי שָׁמַעְנוּ, גְאוֹן מוֹאָב – מואב, שהוא עתה גדול ועצום באמת, גֵּא מְאֹד – מתגאה מאד, ולא ישפיל עצמו לבקש עזרה ממלכות יהודה, ומחמת שלש חסרונות שיש לו ימנע מלבקש את עזרת יהודה, גַּאֲוָתוֹ והתנשאותו, וּגְאוֹנוֹ – חוזקו וכוחו האמיתיים, שהם אומה גדולה וחזקה ואינם מרגישים שעליהם לבקש עזרה מממלכה אחרת, וְעֶבְרָתוֹ – שנאתו הישנה לעם ישראל, שמחמת כן לא יבקש מהם עתה עזרה, ומחמת שלשה דברים אלו לֹא כֵן בַּדָּיו – אין מחשבותיו לעשות כפי שראוי וטוב לו, לבקש עזרה ממלך יהודה.