שיעור 86, ספר דניאל, פרק ט, ז-י

ז לְךָ֤ אֲדֹנָי֙ הַצְּדָקָ֔ה וְלָ֛נוּ בֹּ֥שֶׁת הַפָּנִ֖ים כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ וּלְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וּֽלְכָל־יִשְׂרָאֵ֞ל הַקְּרֹבִ֣ים וְהָֽרְחֹקִ֗ים בְּכָל־הָֽאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הִדַּחְתָּ֣ם שָׁ֔ם בְּמַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֥ר מָֽעֲלוּ־בָֽךְ׃ ח יְהוָ֗ה לָ֚נוּ בֹּ֣שֶׁת הַפָּנִ֔ים לִמְלָכֵ֥ינוּ לְשָׂרֵ֖ינוּ וְלַֽאֲבֹתֵ֑ינוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃ ט לַֽאדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ הָרַֽחֲמִ֖ים וְהַסְּלִח֑וֹת כִּ֥י מָרַ֖דְנוּ בּֽוֹ׃ י וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֤כֶת בְּתֽוֹרֹתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣ן לְפָנֵ֔ינוּ בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃

֍           ֍            ֍

(ז) מצד העונש שבא עלינו, הרי לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, כי היה העונש בצדק, וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה, מכל יושבי הארצות שהוגלינו אליהם, ובושה זו היא בין לְאִישׁ יְהוּדָה – אנשי שבט יהודה שהוגלו בימי יהויכין, וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם שהוגלו בימי צדקיה, וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, שהם עשרת השבטים שהוגלו על ידי סנחריב, הַקְּרֹבִים [-אנשי יהודה שהוגלו לארצות קרובות], וְהָרְחֹקִים [-עשרת השבטים שהוגלו לארצות רחוקות], היתה להם בושה בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם, כי ידעו הגויים שגלותם היתה עונש בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ.

(ח) יְהֹוָה, אין אנו מתביישים על העונש, אלא לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים, לִמְלָכֵינוּ, לְשָׂרֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ, על אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ, ובושה זו שהיא על החטא בעצמו שייכת גם במלכים, בשרים ובדורות הקודמים, שלא נענשו.

(ט) ומה שנבקש רחמים וסליחה אין זה מצד שהדבר ראוי לנו, כפי שהיה ניתן לומר אם היינו חוטאים בשוגג, אלא לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת, כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ במזיד, ואין אנו ראויים מצד עצמינו לבקש רחמים וסליחה, אלא רק מצד ה', שיסלח לנו בעבור כבוד שמו.

(י) וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת בְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְפָנֵינוּ, וגם לא שמענו כאשר שלח את דבריו בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, להזהירנו שנשוב אל הדרך הטובה.