שיעור 9, מגילת קהלת, פרק ב, ז-יא

ז קָנִ֨יתִי֙ עֲבָדִ֣ים וּשְׁפָח֔וֹת וּבְנֵי־בַ֖יִת הָ֣יָה לִ֑י גַּ֣ם מִקְנֶה֩ בָקָ֨ר וָצֹ֤אן הַרְבֵּה֙ הָ֣יָה לִ֔י מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָי֥וּ לְפָנַ֖י בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ ח כָּנַ֤סְתִּי לִי֙ גַּם־כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וּסְגֻלַּ֥ת מְלָכִ֖ים וְהַמְּדִינ֑וֹת עָשִׂ֨יתִי לִ֜י שָׁרִ֣ים וְשָׁר֗וֹת וְתַֽעֲנֻג֛וֹת בְּנֵ֥י הָֽאָדָ֖ם שִׁדָּ֥ה וְשִׁדּֽוֹת׃ ט וְגָדַ֣לְתִּי וְהוֹסַ֔פְתִּי מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָיָ֥ה לְפָנַ֖י בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם אַ֥ף חָכְמָתִ֖י עָ֥מְדָה לִּֽי׃ י וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא־מָנַ֨עְתִּי אֶת־לִבִּ֜י מִכָּל־שִׂמְחָ֗ה כִּֽי־לִבִּ֤י שָׂמֵ֨חַ֙ מִכָּל־עֲמָלִ֔י וְזֶֽה־הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכָּל־עֲמָלִֽי׃ יא וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י בְּכָל־מַֽעֲשַׂי֙ שֶֽׁעָשׂ֣וּ יָדַ֔י וּבֶֽעָמָ֖ל שֶֽׁעָמַ֣לְתִּי לַֽעֲשׂ֑וֹת וְהִנֵּ֨ה הַכֹּ֥ל הֶ֨בֶל֙ וּרְע֣וּת ר֔וּחַ וְאֵ֥ין יִתְר֖וֹן תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃

(ז) קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי, גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי, יותר מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם, ובלשון 'מקנה' רמז על הסוסים הרבים שקנה, ועבר בכך על ציווי התורה (דברים י"ז ט"ז) "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים".

(ח) כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב, ועבר בכך על ציווי התורה (דברים י"ז י"ז) "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד", וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת – כנסתי דברים שהמלכים והסוחרים שומרים בבית גנזיהם. עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת, וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, ועבר בכך על מה שאמרה התורה (שם) "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים", ועל ידי זה באו גם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת – מיני שדים, כי המרבה נשים, מרבה כשפים.

(ט) וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מחמת השמחה המרובה יותר מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם, אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי, כי עדיין לא הסתלקה ממני החכמה.

(י) וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי, לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם – לא ריחקתי והבדלתי מהם, לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה, כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי. וראה מה עלתה בידי מכל השמחה הזו, כי לאחר מכן נענש והורחק ממלכותו ומירושלים, וְזֶה – המקל שבידי לבדו הוא הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי, הרי שאין השמחה מועילה כלל, ומוטב לאדם להיות בעצב מתוך שיתבונן בחטאיו, ויתבונן מאין הוא בא ולהיכן הוא הולך, ועל ידי זה ירחיק מעליו את כל המדות הרעות, וכמו שנאמר (משלי י"ד כ"א) "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר", כי עצבות זו תביא לו יתרון ותועלת.

(יא) וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי, וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת, וְהִנֵּה ראיתי שהַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן לדברים הנעשים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.